כבר בילדותה הייתה אאורידיסי מוכשרת ומבריקה שביכולתה להתפתח לגדולות, אך העולם הפורטוגזי השמרן סגר עליה
וניתב את חייה לריקנות ולשיממון עם בעל שהיה 'נוח' להתחתן איתו.
היא לא אהבה אותו, אבל ידעה שהוא בעל טוב.
"אנטנור אף פעם לא התרוצץ ברחובות, מעולם לא הרים עליה יד, הרוויח יפה, ומיעט להתלונן.
הוא רק לא רצה שיפריעו לו כשהאזין לרדיו או כשקרא עיתון,
כשישן עד שעה מאוחרת וכשנח אחרי הארוחה, וכל עוד נעלי הבית חיכו לו לרגלי המיטה,
כל עוד הקפה הוגש לו כמעט רותח ללא קרום של חלב, כל עוד הילדים לא הפריעו,
כל עוד הכריות היו מסודרות, כל עוד נשמר שקט מוחלט, כל עוד הרדיו לא גבוה או חלש מדי,
כל עוד האוכל משתנה, ובשירותים שולט ריח של אקליפטוס, לא היו לו דרישות נוספות".
כך נעו חייה של אאורידיסי בין ריצוי הוריה לריצוי בעלה תוך כדי ביטול עצמי של 'החיים הסמויים מהעין של אאורידיסי גוזמאו'
שכללו שאיפות לממש את הכישרונות הרבים שמשפחתה ובעלה מנעו ממנה.
ויש את גידה אחותה היקרה שגם היא נחנקה מהמצור בביתה, ומחליטה לעשות מעשה.
מעשה שישפיע על כולם.
הראשונה שמושפעת ממעשיה של גידה, היא אאורידיסי שמרגישה צורך לפצות את הוריה
על כאב הלב ועושה בדיוק את מה שמצופה ממנה.
"האם רצתה להתחתן? ייתכן. נישואים היו בעיניה מין תופעה מידבקת שתוקפת נשים וגברים בגילאים שבין 18 ל-25.
מעין שפעת, אם כי פחות גרועה ממנה". היא החניקה את כל רצונותיה,
והותירה על פני השטח רק את הבת למופת שנשבעה שתהיה.
הסופרת טווה ביד אומן עלילה שנונה ומרתקת המשלבת עצב, הומור, תמימות
ואת הדילמה הפנימית בנפשן של הדמויות על החלטות גורליות שיקבעו את עתידן שלהן ושל בני המשפחה.
אני אהבתי. מומלץ❗
* לאחר שסיימתי את קריאת הספר, הסתבר כי קיים גם סרט בשם:
"החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו"
הסרט זכה ב-2019 באחד הפרסים בפסטיבל הסרטים בקאן.
מן הסתם, קיים שוני בין הסרט לספר, אם אצליח לצפות בסרט אוסיף דברים.
8.2.24 - צפיתי בסרט וכמעט לא מצאתי קשר בינו לבין הספר.
כל כך הרבה פרטים ששונו, דמויות שלבשו צורה אחרת
(דוגמית: זליה השכנה המכשפה של אאורידיסי, הפכה בסרט לאישה טובת לב),
גם החיים של שתי האחיות קיבלו גרסה הפוכה לגמרי,
אפילו סוף הסרט שונה בתכלית מהספר!
אין טעם להיכנס לכל ההבדלים, הם רבים מדי.
הספר מצוין. הסרט פחות❗


















