ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 בינואר, 2024
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
הסופר נולד יתום מאב מספר חודשים לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה. הוא חי עם אמו ושלושת אחיו בביתה של סבתא מכובדת וקמצנית. האם העדר האב הוא שגרם לו להיות ענו ולא מתבלט? אולי העובדה שמן הסתם חזרו ושנו באוזניו שהוא חי בחסדי אחרים? ארבעת הילדים נשלחו ללמוד בפנימיות, כמקובל באותה שכבה חברתית, כולם בחסד התורמים למוסד. וטד סבל בשקט את חיי הפנימייה, למד מה שלמד שם ולקראת סיום לימודיו שמע הרצאה מרתקת מכומר מיסיונר על חיים ועבודה באיזורים ארקטיים. תוסיפו לזה שלא היה לו שמץ מושג מה יעשה בחייו, והוא התראיין והתקבל כשוליה לחברה שעסקיה באיזורים הקפואים של העולם. החברה הציעה שכר זעום וניסיון חיים נדיר אם כי בלתי שימושי בעליל, וטד שלנו קפץ למים.
הסיפור יכול היה להיות מרתק. זה מה שחשבתי שהוא, כשקראתי את הביקורת של סקאוט בזכותה הישגתי את הספר (תודה). יכול היה להיות לו לאדוארד בוקלר מוריס היה כישרון כתיבה. הספר מבוסס על יומן שכתב ב-9 שנותיו באזור. הוא היה, כאמור, אדם חביב ונעים הליכות, כיבד את הטבע ולא התנשא על הילידים, בניגוד, כנראה, לאחרים. אבל הספר - שיצא לראשונה ב 2003 אחרי שהסופר מת בשיבה טובה (ונדחה על ידי המון הוצאות אחרות, בצדק, יש לומר), פשוט לא מספיק טוב. הוא מורכב כמו כל יומן מאפיזודות בעלות רמת עניין משתנה ואינו מצליח לגרום לקורא(ת) לשקוע בו.
יש לי שתי דוגמאות על ספרים בנושאים דומים, שהתקשיתי להפסיק לקרוא: "אנדיורנס" של לסינג שנקרא בנשימה עצורה (ויש להניח שלו שקלטון, גיבור הספר והדוגמה יוצאת הדופן למנהיגות, היה כותב את הספר הוא היה משמים כמו סיפרו של בוקלר מוריס...) הדוגמה השניה היא "ארץ הצללים הארוכים" של האנס ריש, שניכתב מזווית ראייתם של האינואיטים ותיאר להפליא את חייהם ותרבותם. הוא אחד הספרים הנפלאים שקראתי.
מה אני רוצה לומר? להרפתקנים יש חיים מעניינים. לאנשים המתמודדים עם איתני הטבע הלא סלחני יש מה לספר. מי שקורא את קורותיהם מפיק הנאה וגם ערך מוסף רב מאד. אבל העובדה שלאדם היו חיים מעניינים ושהוא עצמו אדם ערכי ונעים – אין פירושה שהוא יכול גם לכתוב על זה ספר. במקרה הזה אם סופר טוב (אפילו לא לסינג או ריש) היה כותב את הסיפור – כולם היו נשכרים. כולל הקורא(ת)
24 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אחרון הג'נטלמנים ההרפתקנים - סיפור התבגרות באיזור הארקטי
» ביקורות נוספות על אחרון הג'נטלמנים ההרפתקנים - סיפור התבגרות באיזור הארקטי
טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, חני
תמיד נכון לקרוא ולהחליט לבד. |
|
חני
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה יעל, ובגלל שהדעות חלוקות
כנראה צריך לקרוא אותו. |
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, דן.
ההתנשאות על הטיותה השונות כמובן לא מתה. לא רק לגבי "ילידים" ופרימיטיבים". גיבור הספר הזה אינו נקי ממנה לגמרי, אבל הוא הרבה פחות מתנשא מאחרים. אכן, סיפור חיים מרתק לכשעצמו אינו מבטיח ספר טוב, אם חסרה יכולת הכתיבה. |
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
כמו שכתבתי, יש ספרים טובים מהספר הזה באותו נושא. |
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, קיבוצניק.
שני הספרים שהזכרתי עוסקים בהתנסות אותנטית (במקרה באותם איזורים עליהם נכתב הספר) והם אינם ספרי מתח. פשוט אלה שכתבו אותם היו סופרים (או לכל הפחות בעלי כישרון כתיבה) ולא גיבורי הסיפור. לגיבור הסיפור זכויות רבות אבל הוא חסר, לדעתי, כישרון כתיבה. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. |
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
זה לא שלא אהבתי את הספר. הוא פשוט לא ספר(ות) מספיק טוב. לגבי "ארץ הצללים הארוכים" - העותק שלי ישן נושן, אפילו לא מצויינת עליו שנת ההוצאה לאור. יש להניח שנותרו מעטים בלבד. |
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-9 חודשים)
יעלהר
סקירה מרתקת. אכן נראה שגם סיפור חיים מרתק עלול להפוך למשהו פחות מלהיב אם נכתב על ידי סופר שכנראה לא מצליח להוציא משהו מרהיב בז'אנר הזה, לא יודע אולי הוא מוכשר כמו שד בז'אנרים אחרים. מהכרותי עם נציגי מדינות המערב במדינות העולם השלישי ההתנשאות על "הילידים" (כיום כמבון לא מכנים אותם כך) לא פסה מן העולם. זה כנראה משתלב עם הנטיה הכרונית להטיף לאחרים איך לנהוג. הקולוניאליזם בצורתו הקלאסית אולי נפח את נשמתו, אבל הותיר אחריו דפוסים פטרוניים. אנדיורנס הוא ספר מרתק לדעתי. תודה על ההמלצה על "ארץ הצללים הארוכים".
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנה ו-9 חודשים)
סקירה טובה.
אני מניח שאסתפק בה.
|
|
קיבוצניק
(לפני שנה ו-9 חודשים)
הפעם כנראה לא נסכים. אהבתי את הספר דווקא בגלל שהואו נכתב כהתנסות אותנטית בחיי האינואיטים כפי שהיו ולא כסיפור מתח. הוא מתאר מאבקים קיומיים אמיתיים של אנשים שאז עדיין חיו לטוב ולרע מעבר לגבול החברה המודרנית. כשבלי צייד אין קיום וכל מחלה או פציעה עשויה להיות קטלנית, זו דרמה של יומיום.
|
|
סקאוט
(לפני שנה ו-9 חודשים)
יפה! תודה על האיזכור.
כנראה שאיש איש וטעמו. כזכור לך, אני אהבתי. השניים האחרים שציינת ברשימה שלי. אנדריונס כבר מזמן אצלי ואת השני אני פשוט לא מצליחה להשיג משום ספרייה או חנות ספרים, לצערי הרב. |
24 הקוראים שאהבו את הביקורת