הספר "גן החורף" תפס אותי ביום כיפור וקראתי אותו בנשימה עצורה אם כי ההתחלה היתה קצת מקרטעת אך בהמשך התחיל להיות מעניין.
מסופר על משפחה אמריקאית טיפוסית שמנהלת מטע תפוחים באזור מן הקרים והמושלגים באמריקה.
האם רוסיה במקור ושתי בנותיה לא מתקשרות, היחסים ביניהן פושרים. האב אוון שהוא הדמות האהובה והדומיננטית במשפחה אוהב מאד את אשתו ובנותיו ומוצא עצמו כל הזמן מגשר ומפשר.
הבנות- הגדולה מרידית נשואה עם שתי בנות בוגרות ממשיכה את דרכו של האב ומנהלת את המטע, הבת השניה נינה צלמת בעלת שם עולמי שמסתובבת בעולם באזורים מוכי רעב ומלחמה. מעטת להיות בבית ומגיעה רק באירועי המשפחה ובחגים.
לפני מותו של האב מבקש מהאם והבנות לספר ולשמוע את סיפור האגדה עד סופה.
האם נהגה לספר סיפורי אגדות רוסיים לבנותיה כשהיו קטנות רק בחושך ובאמצעות הסיפורים כביכול מספרת את סיפור חייה.
האם בשיכונעיה של הבת נינה מספרת ערב ערב את האגדה שהיא כאמור סיפורה של העיר לנינגרד הקומוניסטית לפני ובתוך המלחמה.
לרוסיה הקומוניסיטת והאכזרית כלפי תושביה נוסף האויב הנאצי שצר על העיר להשמידה. הגרמנים צרו על העיר כשלש שנים ובעת המצור לא היה חשמל, מים ואוכל.
נוצר רעב כבד ביותר ואנשים פשוט מתו מרעב ומחלות. מוות המוני זה חיסל כשני מיליון איש.
האם אניה (ורוניקה) נשואה בתקופה האפלה הזו ולה שני ילדים, בעל שהתגייס ונלחם בחזית.. גרה עם אמה, אחותה וסבתה בבית קטן כשבהמשך כל יקיריה מתים מרעב ומחלות, והיא מתמודדת בקושי להשאיר את ילדיה בחיים..
ספר עוצמתי על תקופה חשוכה בהסטוריה האנושית.
כתוב נפלא, זורם אם כי ההתחלה היתה קצת איטית אך בהמשך לא ניתן להניחו מהיד.
הסוף לדעתי קצת קיטשי.
מעניין ומלמד מאד.
ממליצה.
נ.ב הייתי בטיול ברוסיה בכלל ובסן פטרבורג בפרט לפני חמש שנים. עיר יפהפיה שיש בה המון שכיות חמדה המתוארים בספר. מקום נפלא שכדאי לטייל בו.

כמו בספריה הקודמים שתורגמו וקראתי, גם כאן כריסטין האנה מפנה זרקור לכוח הנשי.

הסיפור מורכב בעיקר משלוש נשים. אם ושתי בנותיה מרדית ונינה. הן מאוד שונות אחת מהשנייה.

מרדית ילדה טובה, הלכה בנתיב שהתבקש ממנה, ניהלה את מטע התפוחים המשפחתי, נישאה לגי'ף ולהם שתי בנות. גוליאן בת ה-19 – סטודנטית לרפואה ומארי בת ה-18 שהחלה את שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה.

הזוגיות בין מרדית לגי'ף פושרת. הם בקושי משוחחים ביניהם. שניהם הכירו בגיל צעיר נשאו וזרמו עם החיים.

נינה צלמת עיתונים, נודדת ומצלמת אזורי מלחמה בעולם.

היחסים בין הבנות לאם מאוד פושרים ומרוחקים, לעומת זאת האב הוא הדמות הקרובה והחמימה בבית.

בימיו האחרונים של האב שתי האחיות מוצאות את עצמן לצד אניה אימן הקרירה. הקשר בין האחיות לאם היה באמצעות אגדות שסיפרה להן. בעודו על ערש הדווי האב מחלץ הבטחה משלושת הנשים בחייו, את האגדה שהאם מעולם לא הסכימה לספר. למה? מה הסוד?

האם אניה סיפרה את האגדה עד סופה?

האם הסוד התגלה וכיצד חשיפתו השפיעה על משפחת ויטסון?

הסיפור נע בין לנינגרד בתקופת מלחמת העולם השנייה לימנו.

האגדה שמסופרת על ידי אניה לבנותיה עצובה, מטלטלת ומגוללת בגוף שלישי.

הסיפור נע על מנעד רגשות: חמלה, אובדן, כאב, מערכות יחסים בין הורים לילדים, זוגיות, משפחה, והשפעת העבר על החיים של כל אחד.

כמו כל ספריה של כריסטין גם הסיפור הנוכחי מרגש, זורם מרתק ומעניין. ההתחלה פחות זרמה לי אך כשעוברים את המכשול אי אפשר להניח את הספר.

בשורה התחתונה: סאגה משפחתי מורכבת ושוברת לב.

ממליצה בחום

לי יניני


מודן הוצאה לאור, פרוזה תרגום, יעל ינאי, 351 עמודים, 2023

את הביקורת שלי אני כותבת ביחס לשאר ספריה של קריסטין האנה... אני לא מצליחה להימנע מההשוואה .
בגלל ששאר ספריה לטעמי היו הרבה יותר טובים הספר הזה הוא רק 'בסדר'.
בכל ספר שלה שקראתי (הזמיר, הלבד הגדול, ארבע הרוחות ) יש תמיד סיפור מאבק של גיבורה עם משהו. לפעמים כוחות הטבע ולפעמים כוחות האוייב. הפעם הסיפור הכבד והמשמעותי מוחבא קצת.
תחילה בכלל לא נראה שהוא קיים והסיפור מאוד רדוד... לאט לאט הוא מתגלה אבל בתור עלילה משנית לכאורה שמתחילה להתפתח רק מאמצע הספר והדבר גורם לחצי ספר בהתחלה להרגיש מייגע ולא זורם.

סיפורן של שתי אחיות שמתוסכלות מהקשר עם אמא שלהן. בהתחלה אתה רק שומע כמה הן לא מתקשרות איתה טוב לעומת הקשר עם אביהן והדברים לא כל כך ברורים.
לאמא שלהן יש הרגל לספר להן סיפורי אגדות עוד מהילדות וכל תחילת הספר אתה מרגיש שיש איזה עניין עם זה ולא הכי ברור מה ולמה. אמא לא תקשורתית... סיפורי אגדה יחד עם זכרונות ילדות קשים... משהו לא מתחבר. ככה עובר כמעט חצי ספר!!

לאט לאט גם אנחנו שומעים את סיפור "האגדה" הזה שאמא מספרת להן. אותה 'אגדה' הופכת להיות אותו קו עלילה משני שאמרתי קודם. פה מתחילים להרגיש שקריסטין האנה חוזרת לעצמה...
כדי לא לעשות ספויילרים אני לא ארחיב בנושא יותר מידי ורק אגיד שזה היה גימיק מטופש בספר.
לטעמי האופן בו מתחברות שתי העלילות היה לא אמין...משמעמם וטרחני. זה הוריד לי.
זה כאילו הסיפור העמוק וההיסטורי אותו רצתה לספר לא החזיק לה בתור ספר בפני עצמו ולכן רקמה סביבו את העלילה החיצונית (והדי מטופשת) של שתי הבנות והקשר עם אמא...
אני לא יכולה להגיד שאני מצטערת שקראתי את הספר הזה אבל הוא בהחלט לא מהטובים שלה.

טוב, אני מאוהבת בסופרת הזאת, בכתיבה שלה, בכל סיפור וספר שיוצא ממנה...
ישר קניתי שיהיה לי לעצמי ואני כ"כ שמחה על זה.
בלי ספויילרים, סיפור סוחף ומעניין שהוא בעצם סוגשל סיפור בתוך סיפור
הדמויות שעוברות תהליכים, המקומות המרתקי, התקופות המרתקות, ובגדול כל מי שאוהב חורף, יהנה מהסיפורים של כריסטין האנה...
:)