ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 בדצמבר, 2023
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אז מה יש לנו כאן? עוד ספר על "חבורה" ועל ימי התיכון ועל ישראלים. לא יודעת מה גרם לי להצטברות המוזרה הזאת של עלילות ספרים, כי הם הגיעו לביתי בנסיבות שונות וממקורות שונים, יחד עם עוד ספרים אחרים, ואת שניהם לא אני בחרתי. אבל ככה זה, הגורל גלגל לידי, ובהכרח הקריאה של הראשון ("חיים" של גיל הראבן) תשפיע על הקריאה של השני.
החבורה שמדובר בה כאן הן חמש נשים ישראליות שהגיעו לעמק הסיליקון שבקליפורניה בעיצומם של ימי פריחת בועת ההייטק ובעקבות בני הזוג שמקדישים ימיהם לעבודה ולאספקה של חיי רווחה כלכלית אך חשוכי נוכחות פיזית ותשומת לב. הנשים מתחברות יחד לאחווה הכרחית בניסיון לגדל ילדים בארץ זרה והרחק מתמיכת המשפחה המורחבת. הנשים הן - דניאלה המספרת שהיא פסיכולוגית מצליחה, וגם ה"כותבת" של הספר הזה. גבי שמגדלת 5 ילדים, אניטה שעסוקה בפעילות פוליטית ועוד מיקה וגילה שאני לא זוכרת כרגע מה עניינן ואולי הן לא כל כך חשובות.
הטריגר לסיפור הוא לא פערי התרבות בין הארץ לארה"ב ולא הקשיים של הגירה או רילוקיישן, אלא רשת האינטרנט. אתר ישראלי בשם "חבר'ה" (כן, זה ספר קצת עתיק) נפתח, ואנשים בקהילה הישראלית הקטנה נכנסים ומחדשים קשרים עם ידידים מתקופת התיכון. סך הכל אתר נוסטלגי לאנשים שמרגישים בידוד וניכור בארץ זרה, מה כבר יכול להשתבש? ובכן - כנראה שהכל. הם יוצרים קשרים, מתאהבים או מתאהבות במשהו שצבוע בצבע נוסטלגי ומרוכך בעדשת העבר המטשטשת פרטים ומותירה בוהק משלה. החלום מתערבב עם הפנטזיה ויחד המציאות נפגעת וסוחפת כל אחת מן הנשים לכיוון אחר.
הספר, צר לי לומר, לא כתוב טוב. שוב ושוב נגה, או דניאלה מספרת על במקום לתאר את ובכך נופלת במתכונת הידועה של הרבה כותבים מתחילים. היא מרבה בפלשבקים ובהסברים, וכך מתארת, למשל שגבי דאגנית יתר על המידה, מיד אחרי שהיא מכניסה את גבי למכונית יחד עם דניאלה באמצע חופשה שנתקעה, במקום לצטט את השיחה שלהן במהלך הנסיעה ובה דאגותיה ההיסטריות של גבי לבת החולה שלה פוגשות את ניסיונות ההרגעה חסרי התוחלת של דניאלה. ציטוט שיחה כזאת היה נותן לי כקוראת תחושה מכבדת מצד הכותבת בלי להרגיש שהיא מאכילה אותי פסיכולוגיה בגרוש.
ספר מיושן, לא רלוונטי, לא כתוב טוב. למה לטרוח?
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
