ביקורת ספרותית על נצחון הלקחנים - הלקחנים # מאת מרי נורטון
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 בנובמבר, 2023
ע"י נצחיה


את סדרת "הלקחנים" שמתי כאן באתר ברשימת "אהובים על ילדי". מרי נורטון לקחה את הסנטימנט הבסיסי של כל ילד לחפש אנשים שהם ממש כמונו רק הרבה הרבה יותר קטנים, יחד עם התחושה הטבעית של רוב המבוגרים שכל המחטים, סיכות הביטחון, בדלי העיפרון, המחקים והכפיות לא סתם הולכים לאיבוד ונעלמים כי אנחנו בעלים של יותר מדי חפצים ורשלנים מכדי לשמור עליהם, אלא שיש מישהו שבאופן אקטיבי לוקח לנו אותם.

"הלקחנים" שהיא המציאה הם גזע פרזיטי של יצורים דמויי אנוש בגובה 15 ס"מ שמתגוררים בבתי משפחות במקומות מחבוא למיניהם כמו מאחורי האח או מתחת לרצפה, ומכלכלים את עצמם באמצעות שאריות אוכל וחפצים שהם לוקחים. בגלל הפער בגדלים הספרים מלאים בתיאורים של הסבות תפקיד - גליל החוטים הופך לשולחן, קופסה משמשת כמיטה, דפים מספר הם טפט לקיר, וכך הלאה. אני חושבת שזה עוד סנטימנט שמרי נורטון זיהתה ותרם להצלחת הספרים. זה כיף לחשוב על שינויים תפקודיים בחפצים סביבנו.

גיבורי הסדרה הם משפחה קטנה - משפחת שעון, שמתגוררת, כפי שאפשר להסיק מהשם בתוך שעון אורלוגין עתיק. ההורים הם פוד ומעונית, שמות שרומזים על תפקידיהם - פוד (נרתיק) יוצא לאסוף אוצרות, בעוד מעונית היא עקרת הבית. והבת המתבגרת, שהיא בעצם הגיבורה העיקרית ושמה הררית. למשפחת שעון יש גם קרובים וחברים שגרים במקומות שונים בבית ובסביבה, אבל הם הולכים ומתמעטים, כי בגדול הגזע הולך ונכחד. לא ברור למה בדיוק נכחד, אולי כי אנשים כבר לא גרים באחוזות ענק מתפוררות.

בספר הקודם, שכנראה היה אמור להיות האחרון בסדרה, נתפסו הלקחנים על ידי הזוג "פנכאי" אחרי שהם עזבו את הבית ומצאו מחסה בדגם כפר תיירותי שהקים אחד "מר כד". הפנכאים לכדו אותם וכלאו אותם בבית עד שיבנו דגם כפר משלהם ובו תיבת תצוגה להצגת הלקחנים ולגריפת רווח כספי. לקחן צעיר מתבודד וחידתי בשם ספילר מצא אותם ועזר להם לברוח במבצע הירואי, וכך הסדרה הסתיימה.

והנה ב-1982, עשרים שנה מאוחר יותר כתבה מרי נורטון ספר נוסף, וזה הספר הזה. כאן לא קורה הרבה, חוץ מסוג של תקווה שמוענק להררית. המשפחה מוצאת מגורים בבית סמוך לכנסיה ומגלה את חבריהם משפחת לזבז, שמתגוררים בכנסיה עצמה. כן מגיע הזוג הפנכאי על עונשו על היותם חמדנים, והררית פוגשת מועמד שמתאים יותר מספילר הנווד לחתונה והשתקעות. ספר מעניין במידה, בעיקר נוסטלגי, ולא ממש נדרש.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני שנה ו-11 חודשים)
בשמחה, בנצי
בנצי גורן (לפני שנה ו-11 חודשים)
תודה נצחיה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ