ביקורת ספרותית על אי-ציות מאת אלברטו מורביה
ספר טוב

---

La disubbidienza
"אי-ציות", 1950. אלברטו מורביה כותב את סיפור בגרותו של לוקה- נער בן 15, נער 'גבה קומה' , אבל עם 'כתפיים צנומות', שלא מציית להוריו ויעודו – לסיים 12 שנות לימוד ולסיים תואר במשפטים כמו שאמו רוצה. "אי-ציות"- הוא מעשיית 'פיטר פן' קלאסית, עודות לוקה החולמני והילדותי שמתחמק ממטלות החיים ועושה ככול העולה על רוחו, עד הפרידה הבלתי-נמנעת מבית-ילדותו והוריו. על הדרך ישנם יחסים אפלטוניים עם הדודה בת ה-35 ו האומנת של ילדיה. ויחסים מיניים עם אחות בשלה שלא שולטת בעצמה...

עד שלוקה יבין שהמשיכה שלו לאי ציות/ התאבדות...
לא חשובה והוא יכול לחיות את חייו גם בלי להרוג את עצמו.

הספר נפתח כשלוקה והוריו נטולי השם נמצאים בחופשה. הם יושבים במסעדה, לוקה והאם רעבים, אך האב מחליט שילכו במקום לשוק לקנות את המצרכים ויבשלו בבית, לאחר שבמסעדה הכול יקר ואין שירות.
הם לוקחים את הרכבת הבייתה, ולוקה הצעיר יהרהר בחייו והוריו חמורי הסבר.
לוקה אמביוולנטי לגבי בית הספר, חבריו- וירג'יניו ומריו מכיתתו באינטראקציה אתו, וירג'יניו אומר לו שיבוא עם הכדור כדורגל שלו לשחק אחרי בית-הספר, לוקה ינפנף אותו, הוא תולה את מבטחיו במריו- תלמיד מצטיין בכיתה, אולי הוא יכול לקנות את הפריטים יקרי הערך שכבר לו חושק בהם יותר- ספרים, כדור הכדורגל והנורא מכול- אוסף הבולים המשפחתי...

מורביה מכניס את התפיסה הדתית שלו, לאחר שלוקה בא לחדר הוריו, להתפלל לתמונת דיוקן המדונה התלוי מעל למיתתם :
1.הילדות הניזונה 'מאי-שנאת התפילה'- כך לוקה היה רגיל להתפלל עם אמו ואביו בלילות מול דיוקן המדונה.
2. שנאה/חוסר צייתנות לתפילה ולדיוקן המדונה, משום שהיא 'מציתה את דמיונו'- תמונת המדונה עם בנה בזרועותיה , כבר בלתי נסבלת לאחר גיל הילדות. כפי שהמדונה /האם בלתי מושגת בבגרות...

לוקה נופל לחוסר אמונה, לאחר שהוריו חושפים בפניו שכול תכלית תמונת המדונה הקדושה, היא הסתרת הכספת שנפתחת ב BBSS וכול היקר בא
, ושם מצויים כול אותם מסמכים ומזומנים שלוקה מבין שהם מטרת חייהם , אך לא
מטרת חייו.

"בין חבריו היה נער שקט, קפדן, בטוח(..) פולי.
הוא מוכר לו את אוסף הבולים המשפחתי יקר הערך.
"אחרי שהלך פולי, חשב לוקה על הדרך שבה יוכל להיפטר מהספרים.(..) רובם היו ספרי הרפתקה, ספרי מתח ורומניים היסטורים". (..) "מספרם של כול הספרים השונים האלה יחד היה עגול-שלוש מאות".
כולל ספרי לימוד...

"לוקה היסס ואז עלה רעיון במוחו. הוא יציא למוכר עסקת חבילה הכוללת את הספרים ואת הצעצועים ואת אבזרי הספורט. כך ייפטר בבת אחת מכל מה שהיה בבעלותו."
(ע"מ 37, 40,42).

לוקה מוכר למוכר את אוסף הספרים, כדור כדורגל, תאתרון בובות , כפפות אגרוף וספינת מפרש. את הבולים הוא מביא לפולי. עם מעט הכסף שהשיג הוא רוצה לקנות פטיפון, ואמו אמרה לו שאם יצטיין בלימודים היא תקנה לו תקליטים.
"למה לא תבוא לבקר אותי בבית שלי",(..) ביום חמישי אני לא הולכת לדודה שלך.. בוא לבקר אותי ביום ראשון הקרוב(ע"מ 73)
"(..) לבוא היום?
נדמה לי שהיא מהרהרת רגע, ואחר"כ ענתה:
לא... אני באמת לא מרגישה כ"כ טוב(ע"מ 81).

"היא מרגישה רע... מרגישה רע מאוד;
"מצא אישה גוססת במקום שציפה בו לפגישת אוהבים". (ע"מ 85).
לוקה לא הולך יותר לבית-הספר. מסרב לאכול (אפילו את העוגה שאבא שלו קנה לו). המשפחה נוסעת לדודה בת ה 35 של לוקה, היא מתבכיינת על מר גורלה, אם ל3 ילדים. האומנת מקלילה את האווירה- מחבואים בחושך. לוקה תופס אותה בחשכה, והיא מזמינה אותו לבית הוריה (ברובע הישן 'העתיק' והמכובד של העיר). ביום ראשון למחרת לוקה מסתובב בגני העיר, רואה אריה וחושב לעצמו שלא בא לו שיקרעו אותו לגזרים...
שבוע אחר"כ לוקה במצב מעורער נפשית ומחליט לפגוש אותה, אך בטלפון היא אומרת לו את מר גורלה...

"לפני בניין בית הספר הלך והצטמצם לנגד עיני ההמון השחור של תלמידים, נבלע במהירות בתוך לוע השאר הישן האפור"
"ביינתים התיישב גם המורה במקומו:
"(..) המורה בדק את רשימת התלמידים ביומן' ואחר"כ הביט בכיתה, ראה את לוקה ושאל בשלווה:
"מה קורה לך , מאנסי?".
"עכשיו כול הכיתה הסיטה בלוקה,(..) המורה נעץ את מבטו בלוקה, והוסיף בקול עדין יותר:
יש לך משהו להגיד?
"אין לי מה להגיד" אנה לוקה והתיישב פתאום.. הכיתה נשמה לרווחה".
"אינך מרגיש טוב... תלבש את המעיל ותלך הבייתה... נדבר על זה בעוד כמה ימים.
(..) ככה זה, אם אדם לא מסכים להיות מה שאחרים רוצים שיהיה או חושבים שהוא, הוא נענש ונחשב לחולה".(ע"מ 95,96,102).
לאחר מה שקרה עם האומנת, וחוסר ציותו של התלמיד הכושל לוקה להיות כאחד מן המניין, המורה מכריח אותו לקרוא קטע מהקומדיה האלוהית של דנטה, מול כול הכיתה, באיטליה של שנות ה-40...

היום היו נותנים לנער ציפרלקס וההורים של הילד היו באים בתלונות לבית-הספר ולמורה שצריך לחדול, במקום שהתלמיד ישבוק את כבודו ...
"האחות התעכבה זמן-מה, אולי חיכתה שהאמבט יתמלא; פתאום פרצה לחדר מתנשמת ומתנשפת, לקחה את החלוק, החזיקה אותו פתוח , מול לוקה ואמרה :
קדימה, מהר... האמבטיה מוכנה... לקום בבקשה".

(..)"באטיות אך בהחלטיות גמורה, היא הסירה לגמרי את כותונת והטילה אותה על הריצפה; ונעמדה עירומה לעייני לוקה.
(..) "הוא הרגיש איך ידה של האישה נגעה בו לאט לאורך גופו, חיפשה את איבר מינו, ואחרי שמצאה אותו אחזה בכוח בבסיסו, כמעט כאילו רצתה לתלוש אותו ממקומו, והחדירה אותו לתוך איבר המין שלה. הוא הרגיש בדיוק איך היא אוחזת אותו בידיה ומכניסה אותו ביראת קודש למחילה מסתורית המוקדשת לפולחן כלשהו". (ע"מ 139,123).

לוקה נושר מהלימודים, חולה. הוריו כבר התייאשו ממנו. לפני שחלה פיזית, אלא סתם היה סהרורי אמא שלו אמרה שינסע לחו"ל, אולי באמריקה יהיה טוב?
כאשר הוא חולה בחום וקודח, מיד קוראים לאחות מוסמכת שעושה לו אמבטיות ארוטיות...

וכך לוקה- הפיטר-פן הנצחי נאלץ לעזוב את בית-הוריו בצער רב לסנטריום...

לדעת אליבא דמורביה "אי ציות" עוסק ב'גאולה נפשית ומינית. מנגד מבקר אחר- אדוארדו סאנגוינטי- טוען שהמין אינו יכול להציל את לוקה, שכן הוא אחד מקורבנותיה בעצמו...

"אי ציות" של אלברטו מורביה מביא מסע חניכה מורבידי של נער תמים שלא רוצה להיות סתם עוד מישהו רנדומלי כמו כולם ופוחד למצוא את מקומו בחברה. מן פיטר-פן טראגי הנופל ליצריו.

מומלץ לחובבי ספרות המאה ה-20, שעוד נותר בהם אינפנטיליות כלשהי

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אי-ציות