#
לפעמים נתקלים בספר יוצא דופן שנוגע במשהו מאד מדוייק. אף פעם לא שמעתי על ו.א.שוואב, למרות שהספר הזה הוא ספרה העשירי. חשבתי שהוא מדע בדיוני. אז לא. הבסיס הסיפורי שלו אמנם הוא מתחום הבידיון, אבל הספר אינו עוסק בחלק הבדיוני, אלא במשמעותו. למעשה הוא סוג של הגות, לבושה במעטה של סיפור מעניין וכתיבה מצויינת.
אדלין לה רו נולדה וגדלה במאה ה-18 בכפר צרפתי נידח, על גדתו של נהר. היא ילדה-נערה-צעירה מלאת חיים וסקרנות, שאינה מקבלת מספיק תשובות לשאלותיה. היא לא רוצה לחיות כל חייה חיים ידועים מראש, לא רוצה להשתייך לאיש. היא לא חולמת על בעל וילדים. היא אדם אקטיבי, שואפת לחיות ולחוות, לפעול ולא להגיב על פעולות של אחרים. יום אחד, כשהיא אמורה להינשא לאלמן עם ילדים וללדת כמה ילדים משלה לפני שתיטמן מאחורי הכנסייה, היא עושה עיסקה עם משהו שיש לו כוח לעשות עיסקאות מהסוג הזה: נשמתה (כאשר כבר לא תרצה בה) תמורת חופש מוחלט והשתייכות רק לעצמה. היא הופכת אדם חופשי, בלתי פגיע פיזית, יכולה לחיות כמעט לנצח. א-ב-ל... היא לא יכולה להתחבר לאחרים ליותר מהזמן בו הם רואים אותה. היא אדם נשכח ומי שהיא מנסה להיות איתו בקשר – מתאהב בה כל יום מחדש ושוכח שכבר התאהב בה אתמול... היא לא יכולה להשאיר שום חותם, ליצור שום יצירה. וגם אינה יכולה להיות בעלת רכוש: לא בגד, לא בית, לא כסף. הסיפור מגולל את קורותיה ב-300 השנים המתוארות בסיפור, והמעטים איתם היא יכולה ליצור קשר מסוג כלשהו.
"הופעתה הפתאומית של התקווה" מאת נורת, שיצא כמה שנים לפני הספר הזה (הוצאת יניב שנעלמה, לצערי) עוסק באותו רעיון אך פונה בסיפורו לכיוון שונה מהכיוון בספר הזה.
הספר כתוב ומתורגם (ע"י כנרת היגינס-דוידי) מצויין. זה המקום להזכיר לטובה את הוצאת אופוס הותיקה על הוצאה לאור של ספרים שמראש אינם רבי מכר, הפונים לפלח קוראים קטן מאד בין קוראי העברית, שגם הם פלח קטן מהקוראים בעולם.
הכתיבה היא גולת הכותרת של הספר הזה. היא מרווחת, לא מפורטת, משאירה המון מקום לקורא למלא את הרווחים. הקורא(ת) מצליח למלא את הרווחים ולדמיין את החיים של אישה שהיא בעצם רוח רפאים. הדילוג בין זמנים ומקומות אינו מעיק ומלווה את הגיבורה, שבסופו של יום היא אישה אנושית עם בחירות שחלקן טובות וחלקן עולות לה במחיר גבוה מיכולתה לשלם. והמסקנות? לא בידיוניות בעליל.

















