בקיץ הקודם נפשנו בראש פינה. למה ראש פינה? אני לא יודעת. סתם ככה התחשק לי. אבל היה יפה מאוד. למעשה, רק בארצנו הטרייה והמתחדשת מושבה שחגגה לא מכבר מאה ושלושים להיווסדה נראית לנו מקום היסטורי, שלא לומר עתיק, וציורי. נכון שיש לנו גם מקומות ותיקים יותר, אבל הקשר אליהם עובר דרך חפירות בתלי עפר הדבקת חלקי חרסים ופיענוח כתובות בכתיב לא ברור. כל שנותר לנו הוא חורבות היסטוריות, ערים חדשות, וגנום של אלפיים שנות היהודי הנודד.

גלשתי קצת, וזה לא מאוד חשוב. אם נחזור לראש פינה, יש שם חנות נפלאה ושמה גוונדולין. בעיקר ספרים מיד שנייה, אבל לא רק. גם כל מיני מוצרים אחרים, ומזכרות, והכל מסודר בערימות מגובבות שיוצרות אווירה נפלאה. בגוונדולין בילינו שעה משפחתית של נחת רוח רבה, בין כל המדפים והאוצרות. ושם מצאתי ספר מעניין ומפתיע. הספר נקרא Back to basics ובכותרת המשנה שלו הוא מציע "ללמוד ולהנות ממיומנויות אמריקאיות מסורתיות". בהקדמה נכתב שזהו ספר על חיים פשוטים, על הדרכים המיושנות לעשות דברים, על האומנויות המיושנות, המזון המיושן, וההנאות המיושנות. כמו כן, נכתב שם, זהו ספר על עצמאות. על הדרך של העשייה-בבית וההשענות העצמית. וכך לאורך כחמש אמות עמודים נהדרים מסביר הספר לקורא המעוניין איך הוא יכול לבנות את הבית והרהיטים שלו, לגדל לעצמו את האוכל, לשמר אותו, ולתחזק את החווה לאורך כל השנה. כמובן שקניתי את הספר. לא שאני עושה משהו מכל הכתוב בו, אבל אני נהנית לקרוא.

חלק ממה שמופיע בספר הזה, והוא גם עולה מתוך קריאה בוגרת בספרי "בית קטן בערבה", הוא הכמות האדירה של עבודה יומיומית שנדרשה לקיום ולניהול משק בית. לעין מודרנית תיאור כזה נראה מעייף ממש. גם כשאני אומרת שאני עייפה כי כל היום עבדתי בבית, הכוונה שלי היא שהפעלתי מכונות לצורך כביסה ושטיפת כלים. אמנם בישלתי, אבל את הקיצוץ הנדרש עשתה מכונה, והדלקת האש היא מעשה קל מאוד. לפעמים אני מכינה את הלחם שאנחנו אוכלים, אבל ברוב הפעמים אני קונה אותו מוכן. לפעמים, כי בא לי, אני תופרת וסורגת לעצמי פריטי לבוש. לרוב אני קונה אותם מוכנים. ואת השמיכות שלי, ובכן, אף פעם לא עלה בדעתי לתפור.

תפירת טלאים, "קווילטינג" היא הרכבה אומנותית של פיסות בד קטנות יחד, לכדי יריעת בד גדולה אחת. בספר Back to basics נכתב כי זו אומנות אמריקאית מקורית, שהתפתחה מהצורך של המתיישבים הראשונים באמריקה (כלומר הלבנים הראשונים שהתיישבו בה) לתפור לעצמם שמיכות מחממות רבות, מעבר לאלה שהביאו איתם מהיבשת הישנה. השימוש בפיסות בד קטנות נבע מאילוצים כמו מיעט האריגים השלמים שהיו ברשותם, והצורך לתפור יחד שלוש שכבות כדי ליצור חימום מקסימלי. בהדרגה התפתחה גם אומנות דקורטיבית בחיבור דקדקני של פיסות הבד לכדי דגמים גיאומטריים סבוכים. תפירה של שמיכה אחת דורשת עבודה רבה, ולכן נעשתה פעמים רבות בקבוצה "קווילטינג-בי" ובה הרבה נשים נאספו יחד ועבדו קולקטיבית, כי עבודה אישית על שמיכה אחת, בפרט לאישה שעסוקה גם ככה בניקוי וכיבוס ובישול ושימור, עשויה להימשך חודשים רבים. גם כיום יש העוסקים בתפירת טלאים אומנותית. אמא שלי גיסי, לדוגמה, קונה בדים ייחודיים ויקרים, ויוצרת מהם יצירות מרהיבות עין שאותן היא לא מוכרת, כי על אף השימוש במכונת תפירה, העבודה הנדרשת גדולה מאוד ואין דרך לתמחר אותה. אבל היון זו אמנות של פנאי, שבאה מתוך רצון והנאה, ולא מתוך צורך דוחק בשמיכות לחימום.

תפירת טלאים, או כפי שבחרו לכנות אותה בשמה הלועזי דווקא "קווילט", עומדת במרכזו של הספר "הנמלטת האחרונה". הספר לא עוסק כמובן בתפירות טלאים או בשמיכות, ויש לו נושאים כבדי משקל אחרים, כמו זוגיות, משפחה, נאמנות, דת, ושמירה על עקרונות. העלילה מתרחשת על רקע המאבק בעבדות בארצות הברית, וחלק מהספר דן גם בה, אבל הקווילט עדיין נמצא במרכז, ומעסיק את הגיבורה. הונור ברייט, קוויקרית אנגליה, מגיעה לארצות הברית. היא יודעת שלא תוכל לחזור, אבל כשהיא מגיעה מסתבר גם שאין לה כל כך לאן ללכת. היא נישאת, לא מאהבה, אך בתוך הקהילה, ונחשבת לכישלון כמעט בכל פרמטר אפשרי. מלבד יכולות התפירה שלה. הונור מביאה איתה מאנגליה מיומנות תפירת טלאים ברמה גבוהה, כי התחקיר של שבלייה טוען אחרת מהספר האמריקאי שברשותי. הונור מסתכלת מגבוה על אמנות הטלאים האמריקאית. היכולת והטכניקה שלה טובים בהרבה מכל מי שסביבה, וזה מה שנותן לה קצת מעמד ומקום בקהילה.

הונור סובלת מקשיי קליטה רבים. בתור עקרת בית היא מרגישה כישלון חרוץ. היא לא מכירה את עונות השנה. היא לא מצליחה לבשל את הדברים הפשוטים ביותר, כי חומרי הגלם בארץ החדשה לה מגיבים אחרת ממה שהיא רגילה. היא לא יודעת להחמיץ ולייצר ריבות ולשמר פירות וירקות, כי בארצה הקודמת לא עשו את כל הדברים האלה - פשוט הלכו לחנות או לשוק וקנו. אלא שזו מדינה חדשה, המרחקים גדולים, והמשפחה אליה היא הסתפחה היא משפחה ענייה. קשה לה הניתוק מהמשפחה. כל מי שמתרפק על תקשורת מכתבים בזמנים עברו צריך להביא בחשבון את פערי הזמנים בין המכתבים. בעוד הונור אבלה על מותה של גרייס אחותה, מגיעים אליה מכתבי המשפחה שטרם שמעו על הבשורה הקשה. אבל יותר מכל מפריעה לה התחושה הרעועה והקלושה. הבתים הינם בתי עץ קלושים ורעועים, העיירות זה מקרוב באו. והונור באה מעיר שעומדת על מכונה כמה מאות שנים, ובה בתי אבן מבוססים ויציבים. כל זה מקנה לה חוסר ביטחון, שבהינף נשיפה אחת הכל הולך ומתפרק. נראה לי שמי שחי בארצנו המחודשת יכול להזדהות בעומק ליבו עם התחושה הזאת.

והונור סובלת גם מפער נוסף, והוא היחס לעבדים השחורים. היא קוויקרית. כל מי שקרא אוהל הדוד תום יודע שהקוויקרים התנגדו נחרצות לעבודת, ואף סייעו בפועל לעבדים שהצליחו להימלט מאדוניהם. גם הונור מנסה לעשות את זה, ומעלה על עצמה את כעסם הזועף של בני משפחתה החדשה. גם הם קוויקרים, כמוה, אבל היא מגלה שעקרונותיהם חלשים יותר מזה שלה. במהלך העלילה היא גם מגלה שיש לזה סיבה טובה. וכאן לטעמי חולשתו של הספר. טרייסי שבלייה כדרכה בקודש עשתה עבודת תחקיר היסטורית מלאה ומפורטת, עד כדי תפירת קווילט בעצמה. אבל הדילמות העולות בספר מוצגות בצורה מרפרפת ואין בהן מספיק העמקה. בניסיון לסייע לאחרים, הונור מעמידה דברים רבים בסכנה: את שלמות המשפחה שלה, את הזוגיות הטרייה שלה, ואת עצמה. השאלה האם זה שווה את המחיר, והאם "רכבת העבדים" שהובילו אותם צפונה, לקנדה, לא תסתדר בלעדיה, אמנם עולה, אבל לא בחוזקה הנדרשת. וזה מה שחבל. חוץ מזה הספר קריא, קצת מרוחק, אבל זה לא פוגע בקריאה, ונותן זווית מרתקת על תקופה היסטורית ידועה.

נראה לי כמו רבים, קראתי ואהבתי את נערה עם עגיל פנינה אבל כשניסיתי לקרוא ספר נוסף שלה (יצורים יפיפיים) ממש לא התחברתי ודיי השתעממתי.
לכן התחלתי את הנמלטת האחרונה עם אפס ציפיות והתאהבתי כל כך.
הזדמנות להיכנס לחיים בארה"ב במאה ה19 מעיניים של אישה קוואקרית.
בספר פוגשים את ארה"ב העצמאית אך עדיין בוסרית, מתמודדת עם שאלת העבדות ומלאה במרחבים שייהפכו בהמשך לערים גדולות והומות.
נהניתי מהעלילה, הכתיבה ומהדמות הראשית.

באופן לגמרי לא מתוכנן יצא כך שקראתי ברצף שני ספרים שעוסקים בנושא העבדות . רק לפני כשבוע סיימתי לקרוא את הספר: "המצאת הכנפיים" שמתאר את חייהם הקשים מנשוא של העבדים באמריקה של המאה ה- 19 והנה נפל לידי הספר : "הנמלטת האחרונה" של טרייסי שבלייה שגם הוא עוסק בעבדות ויש בהחלט דמיון בין שני הספרים ולדעתי יש מקום להשוות ביניהם בהזדמנות אחרת.
הספר "הנמלטת האחרונה" מתאר את חייהם הקשים של ראשוני המתיישבים הלבנים באוהיו שחלקם התנגדו לעבדות ואף העניקו סיוע לעבדים הנמלטים המנסים להימלט אל החופש . במרכז העלילה ניצבת אונור ברייט שהגיעה מאנגליה לאוהיו בלוויית אחותה גרייס לאחר משבר אישי שחוותה. אונור מנסה להתאקלם באוהיו ועוברים עליה ימים קשים של חוסר וודאות ,תלות בזרים ותחושת חוסר שייכות . כקווייקרית התקוממה נגד רעיון העבדות ועשתה ככול יכולתה לעזור ברמה כזאת או אחרת לכל עבד נמלט שחיפש מסתור בחווה שבה התגוררה דבר שיצר מתח ומחלוקת עם משפחת בעלה.
הספר כתוב בסגנון קולח וקל לצלול לתוך המקום והתקופה. הייתי מרותקת אליו במהלך כל השבת והתקשיתי להניחו מהיד. ספר מעניין מאוד ובהמשך נעשה מותח ואני ממליצה לקרוא אותו .
אני חייבת להודות שמהספר "המצאת הכנפיים " נהניתי יותר ,אולי בגלל שבו יש תיאור חי ומוחשי של חיי העבדים במשפחה ספציפית , מחשבותיהם ורגשותיהם ותשוקתם העזה לחופש .קל יותר להזדהות עם העבדים הסובלים מיחס נוקשה וקר ונענשים באכזריות על כל סטייה קטנה מההוראות שנחתו עליהם .
בספר "הנמלטת האחרונה" הזרקור מופנה כלפי אונור ברייט שהיא הדמות המרכזית בסיפור והעבדים נמצאים ברקע בעוד בספר: "המצאת הכנפיים" העבדים נמצאים במרכז הדרמה כמו הדמות המרכזית -שרה. הנה,עשיתי השוואה למרות שלא רציתי להיכנס לזה.

אני אוהבת את טרייסי שבלייה.
קראתי ואהבתי מאוד את כל ספריה שתורגמו – “נערה עם עגיל פנינה”, “בוער באור”, “מלאכים נופלים” ו”יצורים מופלאים”.
בזמן קריאת “הנמלטת האחרונה” נזכרתי מה מיוחד בה.
לסופרת יכולת לעניין אותך ולהציף בך רגשות בעת קריאת סיפוריה.
היא מצליחה לגרום לקורא להאמין לה. לחוש ולהרגיש את הנוף, האקלים והתקופה בה מסופר כל אחד מסיפוריה.

“הנמלטת האחרונה” זהו רומן היסטורי על החיים באוהיו באמצע המאה ה – 19, תקופת העבדות והמחתרת.

אונור ברייט, קוויקרית, ננטשת על ידי בן זוגה ומצטרפת לאחותה, גרייס בנסיעתה מבריסטול, אנגליה לאמריקה למפגש עם חתנה.
בעקבות טרגדיה קשה מוצאת עצמה אונור לבדה, פגיעה ותלויה בחסדיהם של זרים.
היא מנסה להשתלב בעיירה קטנה באוהיו וללמוד את מנהגי האמריקאים.

הספר דן בנושא הסיוע לעבדים הנמלטים ואונור צריכה להחליט אם לעזור להם או לא, אם להכנס לעימות עם אנשי קהילתה החדשה ואם לסכן את חייה.
במקביל, אונור שומרת על קשר עם משפחתה באנגליה ושולחת להם מכתבים המתארים את קורותיה.

הספר מציג את ההבדלים בין התרבות האנגלית לבין התרבות האמריקאית אם בתרבות, אם במתכונים ואם בתפירה.
השוני בתפירת השמיכות – נשות הקויקרים המקומיות מעדיפות לתפור שמיכות בעלות צורות הנדסיות במהירות ולא לקחת את הזמן כדי לתכנן עיצובים מסורתיים.

ניכר מאוד בספר התחקיר ההיסטורי העמוק והיסודי שביצעה שבלייה.

ישנם קטעים בספר שהזכירו לי את “אוהל הדוד תום”.

זהו ספר טוב, כתוב היטב, עמוק ומעורר מחשבה.
הוא שומר את הקורא בתוך הסיפור לכל אורכו.

ממליצה בחום!

ספר חמוד, נהניתי מכל רגע! הכתיבה שוטפת ופשוט נעים לקרוא בו.
הספר מורכב מפרקים קצרים, הוא לא עמוק מדיי. לעיתים היה חסר לי קצת "אקשן" אבל גם ככה ועל אף הנושא הלא קל שהוא מציג – העבדות באמצע המאה ה- 19 – הספר מהנה מאד.
אונור ברייט מפליגה מבריסטול שבאנגליה עם אחותה לאמריקה, שם נמצא הארוס של אחותה. אונור שבורת לב לאחר שהחבר שלה בגד בה והיא מחליטה להצטרף לאחתה ונוסעת כדי להתרחק מהעצב ולהתחיל חיים חדשים.
השיט שהן עוברות לא קל ואסון פוקד את אחותה של אונור. אונור נותרת בודדה ותלויה בחסדם וטוב ליבם של האנשים הזרים שאותם היא פוגשת באמריקה.
החיים באוהיו לא קלים. השמש הקופחת בקיץ והשלג הכבד בחורף מקשים על אונור. אונור שומרת על קשר של מכתבים עם משפחתה וחברתה הטובה. היא פוגשת המון טיפוסים: את הארוס של אחותה, את הגברת בעלת חנות הכובעים שמעסיקה אותה, את הגבר המושך שעוסק בצייד עבדים נמלטים, נשים שמסייעות לעבדים הנמלטים, גבר שיהפוך להיות בעלה ואת אמו ואחותו שאיתם היא לא כל כך מסתדרת וכמובן עבדים שחורים הנמלטים לצפון.
זהו סיפורה של אונור הנאבקת כדי למצוא את מקומה בקהילה תוך נסיון לשמור על עקרונותיה ואמונותיה. היא עוסקת בתפירת שמיכות מצורות הנדסיות וטלאים שבזה היא מצטיינת עוד מימי ילדותה באנגליה ומסייעת בסתר לעבדים הנמלטים לצפון כי זוהי אמונתה. היא מגלה שקיימת מחתרת שלמה של סייענים לעבדים המסכנים.
מה יגבור על מה? הרצון לדבוק בעקרונותיה ולסייע לעבדים הנמלטים מול ניהול חיי משפחה במשפחה שמצייתת לחוקים התומכים בסיוע לציידי העבדים?
את התשובה תקראו בספר היפהפה הזה, מומלץ בחום!

נהניתי מאוד מהספר מכמה היבטים. השאלה המרחפת מעל סיפור העלילה, הדי נדוש, הוא עד כמה אדם יכול לשנות את גורלו מול מציאות שאינה תלויה בו. עד כמה מסורת וקשרי עבר חשובים בצורך לבחור דרך חדשה. בקלות ניתן להעביר את הדילמות הללו לכל אדם באשר הוא.

אונור ברייט עולה באנגליה השמרנית על אוניה שתיקח אותה לאמריקה הפראית והצעירה. הנסיעה הייתה כל כך זוועתית עבורה ששום כוח בעולם לא יגרום לה לעשות את הדרך חזרה. כך היא חושבת. היא מגיעה לאוהיו, שדרכה עוברים עבדים שחורים הנמלטים מהדרום הנוגש אל קנדה החופשית, ונפגשת איתם לראשונה בחייה. הצפון ארה”ב בעת ההיא היה נגד עבדות, אבל לא באופן אקטיבי בשל תירוצים כלכליים ואחרים. המציאות הזאת הייתה מאוד מורכבת לאונור העדינה שידעה בעיקר לתפור שמיכות טלאים וכל זה בנוסף להמון דברים לא מתכננים שקרו לה הרחק ממשפחתה המגוננת.

סיפור מרגש על ערכים מתנגשים, על אנושיות בתנאים קיצוניים, השתייכות לקהילה והמחירים שמשלמים על החיבור או הניתוק ממנה. ועל מלאכת חיבור שמיכות טלאים.
ענוג ורלונטי לימינו. ממליצה!

ספר "תקופתי" שמספר על סוף המאה ה-19, בזמן ההגירה וההתיישבות בארה"ב.
מספר על הקשיים באותה תקופה + נושא העבדות וכדרך אגב גם את תפירת הקווילט (שמיכות טלאים)
ספר נחמד מאוד.

הונור ברייט יוצאת למסע ארוך מאנגליה לאמריקה באמצע המאה ה-19 . היא יוצאת למסע כדי ללוות את אחותה שאמורה להתחתן עם אדם קוקס,אנגלי שעזב את אנגליה ונסע לחפש עתיד באמריקה. ההפלגה קשה לאונור ובסופה היא מבינה שספק אם תראה שוב את אנגליה האהובה עליה.

היא פותחת בחיים חדשים ולא קלים באמריקה עם אחותה אלא שהגורל רוצה אחרת והיא נשארת לבדה.

מדינה חדשה ולא מוכרת,אנשים זרים ואפילו השפה אינה אותו דבר. מנהגים שונים,אוכל אחר ובגדים לא מוכרים הם חלק משלבי ההסתגלות של אונור באמריקה.

זוהי אמריקה של תקופת העבדות. הונור המשתייכת לקווייקרים לא ראתה מעולם יחס לעבדים,את הרוע,האכזריות כלפיהם.

היא זוכה להכיר אישה נפלאה שתלווה אותה לכל דרכה גם מרחוק,שתראה לה ששני אחים יכולים לחשוב אחרת. היא תתחתן ותחיה במשפחת בעלה שדעותיה שם אינם מקובלים. היא תפגוש אישה כהת עור אחת שתסייע לה לסייע לאחרים ועוד אישה כהת עור שיחד איתה היא תלמד מהי בריחה וכמה הרצון להיות אדם חופשי הוא עז.

הונור מגלה עד כמה היא אישה חזקה הגם שאולי אינה מודעת לכך ורק אנו הקוראים יכולים לראות זאת. החלטתה לעזור לעבדים נמלטים מעמידה אותה ואת סביבתה בסכנה לא פעם אולם הונור נאמנה לעקרונותיה כאדם גם כשהיא מפרה את עקרונות הקווייקרים ומוכנה לשקר.

מי היא הנמלטת האחרונה? האם זו אותה אישה כהת עור שלה עזרה הונור לברוח או שמא זו היא עצמה?

ספר נפלא המשלב אהבת האדם מול שנאתו,חוזק וחולשה,חופש ועבדות ושלל דמויות מרתקות.