על פיתוי והעמדת פנים

כשקראתי בגב הספר, על שטיח אמנותי המשמש השראה לספרה של <mark>טרייסי שבלייה</mark>, הגבירה וחד הקרן, נזכרתי לפתע בשכן שלי בעיר הולדתי, יצחק ויינברג, איש יוצא דופן שלצד עיסוקיו המסחריים, היה אמן שטחי קיר, שיצירותיו היו תלויות במוסדות ציבור רבים בצפון, כמו בקופות חולים. חיפשתי עליו אזכורים בגוגל, ולהוציא סרטון קצר ביו טיוב, המתאר את פרויקט שטיחי השואה שלו, לא מצאתי דבר. באותם הימים, האמנות

ספר מקסים, ממש כיף לקרוא. <mark>טרייסי שבלייה</mark> מתארת באופן קסום ומצליחה להעביר לקוראים את רוח התקופה ורשותיה של חריט (גיבורת הספר) בצורה נוגעת ללב. הדמויות מסתוריות בצורה גאונית - כלומר מסתוריות עד קצה גבול האפשר, כך שהקורא יכול להבין ולהתחבר לדמויות. (הן לא מסתוריות מדי)
תקופה מעניינת ותרבות מעניינת (הולנד), נושא מעניין שאין עליו ספרי עלילה רבים והוא מרתק לטעמי לפחות.
פספוס קטן - הספר קצת קצר מדי ולדע

נתקלתי בספר הזה ממש בטעות.. לא היה לי מה לקרוא והוא היה קצר ועוד רומן היסטורי שזו האהבה האמתית שלי בקריאה אז התחלתי לקרוא אותו.
ממש נהנתי ממנו, ההתחלה ישר שאבה אותי פנימה לתוך העלילה והצלחתי להכיר את כול הדמויות ואני באמת חושבת שזה ספר ממש ממש טוב. הוא לא ארוך מידי ולא חופר, העלילה ממש לא תקועה ואין תיאורים מיותרים, הסופרת רצתה לרשום את הסיפור של השטיחים האלה ובאמת העבירה את זה בדיוק בצורה שזה צ

בקיץ הקודם נפשנו בראש פינה. למה ראש פינה? אני לא יודעת. סתם ככה התחשק לי. אבל היה יפה מאוד. למעשה, רק בארצנו הטרייה והמתחדשת מושבה שחגגה לא מכבר מאה ושלושים להיווסדה נראית לנו מקום היסטורי, שלא לומר עתיק, וציורי. נכון שיש לנו גם מקומות ותיקים יותר, אבל הקשר אליהם עובר דרך חפירות בתלי עפר הדבקת חלקי חרסים ופיענוח כתובות בכתיב לא ברור. כל שנותר לנו הוא חורבות היסטוריות, ערים חדשות, וגנום של אלפיים ש

הספר מדבר על התמחות במאובנים על ידי שתי נשים בתחילת המאה ה 19.
לכאורה כאילו מאבק של נשים על מקומם מחד והתפתחות חקר המאובנים מאידך.
למרות ששני הנושאים חשובים ובעלי מתח אין הדבר מורגש.
נתחיל במאבק הנשי. אין זו מלחמה כמו של הסופרז'יסטיות בסוף המאה.
להזכירכם,יש מאבק של שתי דמויות על הכרה ביכולות שלהן למרות שאינן בוגרות אוניברסיטה.
היום בארץ יש ארכיאולוגים שלא בעלי תואר ראשון, והם מערערים על הש

אז רציתי לקרוא קצת על צרפת, קצת היסטוריה מתובלת רדיפות דתיות... ויצא שהתאכזבתי.

ספרה של <mark>טרייסי שבלייה</mark> נחלק לשניים: חלקו האחד של הספר מספר את סיפורה של איזבל, נערה צרפתייה שנישאת לנער ממשפחה הוגנוטית (צרפתית-פרוטסטנטית). הסיפור מתרחש בתקופה בה חל קרע גדול בעולם הנוצרי, קרע שנוצר מהיפרדות תומכי מרטין לותר וז'אן קלווין מהכנסייה הקתולית, ועליית הפרוטסטנטיות ככוח דתי ופוליטי. תיאור חיי הכפר בדרום צר

באופן לגמרי לא מתוכנן יצא כך שקראתי ברצף שני ספרים שעוסקים בנושא העבדות . רק לפני כשבוע סיימתי לקרוא את הספר: "המצאת הכנפיים" שמתאר את חייהם הקשים מנשוא של העבדים באמריקה של המאה ה- 19 והנה נפל לידי הספר : "הנמלטת האחרונה" של <mark>טרייסי שבלייה</mark> שגם הוא עוסק בעבדות ויש בהחלט דמיון בין שני הספרים ולדעתי יש מקום להשוות ביניהם בהזדמנות אחרת.
הספר "הנמלטת האחרונה" מתאר את חייהם הקשים של ראשוני המתיישב

אני אוהבת את <mark>טרייסי שבלייה</mark>.
קראתי ואהבתי מאוד את כל ספריה שתורגמו – “נערה עם עגיל פנינה”, “בוער באור”, “מלאכים נופלים” ו”יצורים מופלאים”.
בזמן קריאת “הנמלטת האחרונה” נזכרתי מה מיוחד בה.
לסופרת יכולת לעניין אותך ולהציף בך רגשות בעת קריאת סיפוריה.
היא מצליחה לגרום לקורא להאמין לה. לחוש ולהרגיש את הנוף, האקלים והתקופה בה מסופר כל אחד מסיפוריה.

“הנמלטת האחרונה” זהו רומן היסטורי על החיים באוהיו

אחרי "נערה עם עגיל פנינה" רצתי למדף לחפש עוד מ<mark>טרייסי שבלייה</mark>,ומצאתי את הספר הזה . הכריכה הזכירה לי את הסיגנון של "נערה" והיה בה יופי קלאסי-רומנטי שמשך לקרא את הספר,בתקווה שגם הוא יהיה כזה.
אבל באופן לא צפויי,התאכזבתי לחלוטין מהספר וכמובן גם מהסופרת.הסיגנון היה אחר ומשעמם והסיפור מרוח, דל,ולא מושך בכלל.
לא הייתי ממליצה.