ביקורת ספרותית על פשעו של האב אמארו מאת אסה דה קירוש
ספר בסדר

---

את הספר הזה לקחתי בספריית תחנה, מהסיבה הפשוטה שהוא בעברית. מאחר ובספריית התחנה באיזור שבו אני גרה רוב הספרים באנגלית, מציאת ספר הכתוב בלשון הקודש היא אירוע חגיגי למדי. על הכריכה האחורית כתוב שהספר הוא "מנכסי צאן ברזל של ספרות פורטוגל". מה אני יודעת על ספרות פורטוגל? למעשה כלום. איזה ספר שכתב סופר פורטוגלי קראתי בכלל אי פעם? לדעתי אף אחד מהם. לכן לקחתי את הספר, כדי לראות ולהכיר קצת ספרות ממדינה שאני לא מכירה בכלל.

אז קראתי. העלילה עצמה פשוטה למדי, ומתארת כמו בהרבה סיפורים לאורך הדורות משולש אהבה. אמיליה, בחורה צעירה ונאווה מתלבטת בין שני אנשים, האחד הוא האב אמארו, כומר צעיר, נאה ונחמד שהיא מאוהבת בו ממש, אבל היות והוא כומר קתולי לאהבה ביניהם אין שום היתכנות מעשית למימוש גלוי לעין השמש. השני הוא לבלר פשוט המחזר אחריה. בו היא לא מאוהבת, אבל הוא אוהב אותה, ויכול להציע לה נישואים רשמיים ומוכרים, מעמד ופרנסה סבירים ואת אהבתו ומסירותו. נראה שהבחירה פשוטה, אבל היא לא. העלילה מסתבכת כאשר הלבלר, מעומק קנאתו מפרסם בעיתון מאמר דעה נגד מוסד הכמורה ומכפיש את כמרי העיר, בלי לנקוב בשמות, אבל עם רמזים שמהם ברור מי הוא. ממסד הכנסייה רודף את הלבלר, גורם לו לאובדן הפרנסה ולעזיבת העיר, ובינתיים הכומר מוצא דרכים רשמיות למחצה למפגשים קבועים עם אמיליה. זה מוביל לסיבוך נוסף כאשר אמיליה בדרך הטבע נכנסת להריון.

העלילה נראית פשוטה לחלוטין ומתאימה לסיפור קצר, ואולי לנובלה, אבל צריך לזכור שמדובר בספרות המאה ה-19, זו שבה הספרות נעה לאט, יחד עם אמצעי התקשורת האופייניים לתקופה , והיא גם אידיאולוגית, כלומר הדמויות אינן רק בפני עצמן אלא באות לבטא את השקפת העולם שאותה מביא הסופר, ולעיתים כמה השקפות מתנגשות וזאת כדי ליצור עימות ומתח אצל הקוראים. עם זאת המאה ה-19 הביאה גם רומנים עתירי דילמות, כמו לדוגמה "טס מדארבוויל", בעוד בספר הזה העמדה של הקורא המודרני, זה שאינו נמצא תחת המרות של מדינה קתולית, תהיה די ברורה מאליה, ולפעמים אפילו לא תראה דילמה בכלל.

גם היום, במדינות קתוליות, שלטון הותיקן והכמרים שהוא מסמיך חזק למדי. מספיק אם נזכור את שינייד אוקונור וההכפשות שצברה כאשר הביעה עמדה נגד האפיפיור בטענה לפגיעות מיניות. או אם נכיר אירועים אחרים. מכרים שלי גילו שהם מצאצאי אנוסי ספרד, התגיירו ועזבו את המדינה, וביציאה קיבלו חשבון עתק מהכנסיה על שירותים שקיבלו מהמדינה לאורך חייהם ונדרשו לשלם עליהם. אין ספק שבתקופה ובמקום שבו יצא הספר הוא עורר הדים ואף תרעומת. עם זאת, בקריאה שלי הספר איטי מדי, נמתח מדי, נמרח מדי. לוקח הרבה מאוד זמן להגיע לעלילה עצמה, וכשהיא מגיעה - הקורא כבר די עייף ועלול לפספס דקויות שהן למעשה עיקר פשעו של האב אמאדו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פשעו של האב אמארו