ביקורת ספרותית על אנדרומכה מאת אוריפידס
ספר בסדר

---

מחזה די מוזר. למרות שמו אנדרומכה היא לא באמת הדמות הראשית כאן, שזה מבאס במיוחד עבורי, כי הדמות שלה אחראית לשניים מהקטעים הכי טובים באיליאדה בעיניי, ויש המון פוטנציאל לעיסוק בחייה אחרי נפילת טרויה.

אנדרומכה היא בעיקרון הדמות הראשית בחלק הראשון של המחזה, ובשני החלקים האחרים המחזה עוסק באירועים קשורים אבל לא ישירים לתלאות אנדרומכה. באסה.

בכל מקרה, החלק השני של המחזה הוא סוג של פרודיה על הראשון, וכזו שמבוצעת די טוב. האיבה העצומה של אוריפידס לספרטנים באה לידי ביטוי באופן די ברוטאלי לפרקים, אבל האם אפשר להאשים אותו? אחרי הכל אתונה וספרטה היו במלחמה כשהיצירה נכתבה.
יש כאן גם נגיעות לא עדינות במיוחד של מיזוגניה אתונאית טיפוסית, אבל אני אוהב לפרש אותן כאיזה משחק ולעג של הדמות (הנשית) שמביעה את המיזוגניה הזו כדי לברוח מאחריות אישית.

והחלק האחרון.. הוא לא באמת סוגר באופן מספק את מה שהיה עד כה, ובפרט את הסיפור של אנדרומכה, שהוא כל כך מרתק ובעל פוטנציאל כפי שכבר ציינתי. רק תקראו את הקטעים איתה בספר השישי באיליאדה, איזו מכת מחץ רגשית זו הייתה, בכיתי מספר לראשונה מזה מספר שנים.. אוריפידס פשוט נטש את אנדרומכה והרמיונה באמצע..

מה שכן, מאוד אהבתי את התחושה הכמעט ניהיליסטית של המחזה הזה, על ההשקפה הדי קשה שהוא מציג, שלפיה בני אדם נידונו לחזרות, לופים ודפוסים ששוב ושוב יישנו, עד שאיזה אל יתערב ויעצור את זה זמנית, אם בכלל.

6.5 \ 10

נב - וואו המחזה הזה הצליח לגרום לי לשנוא אפילו עוד יותר את אורסטס, כל הכבוד אוריפידס.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על אנדרומכה