ביקורת ספרותית על אדיפוס בקולונוס מאת סופוקלס
ספר טוב

---

כפי ששבתאי כתב בהערות לתרגומו: "גיבור מתעקש ללכת בדרכו ההרסנית - בעוד אישה מנסה לשכנע אותו להתמתן".

אנטיגונה היא באמת הדמות הכי likeable שיצא לי לראות בכל דרמה יוונית עד כה. עדיין לא קראתי את המחזה על שמה ואם סופוקלס מבאס לי את הקינגית הזו שם אני ממש אכעס. אבל ממש.
כל המחזה הזה הוא חבורה של גברים אנוכיים, קטנוניים, ואנטיגונה אחת שמנסה להכניס היגיון במסיבת הנקניקיות והטרגדיה הנמנעת.

המחזה הזה נכתב בסוף חייו של סופוקלס ובסוף חייה של אתונה הגדולה ויוון הקלאסית; ממש לקראת סיום שלושים שנות המלחמה הפלופונסית, מלחמה שבה אתונה הפסידה ובסיומה משטר טיראנים קצר שלט בעיר.
המחזה הועלה קצת לאחר סילוק הטיראנים, וכל כולו מרגיש כמו קינה אחת גדולה על אתונה שהייתה וכבר איננה. בעיקר שירי המקהלה, שהם מהמרגשים והכתובים לעילא ביותר שיצא לי לקרוא בכל הטרגדיה היוונית. ממש שוברי לב.
המחזה הזה די מפרק את כל אתוס הגיבור הטרגי בעיניי, ככזה שהוא אולי אציל וגדול וחשוב, אבל בסוף העידן שלו כבר הסתיים והישועה לא באה ממנו עוד.
זה מזכיר לי קצת את "בלתי נסלח" של קלינט איסטווד, שעושה בערך את אותו הדבר לז'אנר המערבונים; הורג אותו ברכות. ממש מעניין בעיניי לעשות ניתוח של שתי היצירות צד לצד.

8.5 \ 10

יש קצת חריקות פה ושם, בעיקר בסצנה עם קראון שהיא קצת מגוחכת, אבל זו עדיין יצירת מופת.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על אדיפוס בקולונוס