ניגשתי אל "ואז היא נעלמה" של ליסה ג'ואל עם ציפייה לפגוש מותחן ביתי אפל, מתוך ידיעה ברורה שלסופרת יש נטייה מובהקת אל המחוזות המערערים והקריפיים. לעיתים קרובות, ספרי מתח פסיכולוגיים נוטים ליפול למלכודות של נוסחתיות זולה או שטחיות, אך הרושם הראשוני במקרה הזה לא רק שרד את מבחן המציאות, אלא התעלה עליו. הספר הוכיח שגם בתוך ז'אנר קצבי וממגנט, ניתן לייצר יצירה בעלת תהודה אנושית עמוקה שאינה מזלזלת לרגע באינטליגנציה של הקורא ומחזיקה אותו עם עיניים פקוחות אל תוך הלילה.
תמצית העלילה
הסיפור עוקב אחר לורל מק, אם המנסה לאסוף את שברי חייה ועברה עשר שנים לאחר שבתה בת ה-15, אלי, נעלמה יום אחד בהיר כאילו בלעה אותה האדמה. הטרגדיה המשפחתית פירקה את נישואיה ואת עולמה, אך נקודת המפנה האמיתית מגיעה כשלורל פוגשת בגבר מקסים ובבתו הקטנה בת התשע, פופי. הדמיון המצמרר, הבלתי נתפס והכמעט בלתי חוקי בין הילדה הקטנה לבין בתה שנעלמה לפני עשור, שואב את לורל למסע חקירה אובססיבי, חושפני ומותח שבו כל השאלות הישנות מקבלות תפנית חיוורת ומפחידה.
ההישג הגדול של ליסה ג'ואל בספר זה טמון באיכות הכתיבה שלה. על אף שנקודת המוצא העלילתית מפלרטטת לעיתים עם מחוזות קיצוניים ואף בלתי מציאותיים, הסגנון של ג'ואל נותר כירורגי, חד וברור. היא אינה מבזבזת מילים על תיאורי נוף ממושכים או קישוטיות יתר שאינה משרתת את הרגש, אלא צוללת היישר אל ה"קישקע" של הדמויות שלה. השימוש שלה בחילופי נקודות מבט הוא מלאכת מחשבת פסיכולוגית; הכניסה אל מוחן של הדמויות האובססיביות חושפת היגיון פנימי מעוות, קר וצלול כל כך, שהופך את הבטן ומותיר את הקורא חסר נשימה. הדמויות אינן פונקציונליות או שטוחות – יש להן נשמה, פגומה ומורכבת ככל שתהיה, והיא זו שמניעה את העלילה בעוצמה חודרת.
הספר מצטיין באמינות רגשית גבוהה ובמבנה מהודק להפליא. ההחלטה המבריקה של הסופרת לשמור את נקודת המבט של האב, פלויד, לסוף הסיפור, מעניקה לעלילה נפח טרגי ומורכב במיוחד. תפקידו של האב בדרמה הזו מותיר חותם קשה וכואב – דמות שחיה תחת משא אשמה בלתי נסבל, עד לסוף המר שבו בחר להתאבד משום שידע את האמת כולה ולא יכול היה לשאת עוד את משקלה. נקודות השיא, כמו מכתבה של אלי שנמצא בתוך הספר, מטלטלות את הקורא ומביאות את הסיפור אל קתרזיס מדויק. מדובר בסוף שהוא "עצוב-שמח" במובן העמוק ביותר של המילה; לצד הזוועה שנחשפת, לורל מצליחה למצוא נחמה אמיתית, חמלה וסגירת מעגל ראויה. כשמקלפים מהספר את שכבת הקריפיות המובנית בו, נותרים עם דרמה פסיכולוגית אנושית, כתובה להפליא ובעלת משקל סגולי רב.
שורה תחתונה
"ואז היא נעלמה" הוא מותחן פסיכולוגי חכם, קצבי וממגנט, שמוכיח שספרות מתח משובחת יכולה להיות בו-זמנית גם Page-turner סוחף שאי אפשר להניח מהיד, וגם דרמה בעלת עומק פסיכולוגי ואנושי רב ערך. חוויית קריאה מומלצת ומעוררת מחשבה שמשאירה חותם גם לאחר סגירת העמוד האחרון.
