שלוש נובלות ממבט נשי.
כפר באיטליה, שבו ריבוד מעמדי של איכרים (כמעט ואין להם ביטוי), מעמד הביניים והגבוה.
בין שתי המעמדות האחרונים מוביליות חברתית (נישואים, ניתוקים, קשרים מיחוץ לנישואים וקשרי תועלת של העצמה כספית וחברתית).
בשלושת הסיפורים, קשרים או כאילו קשרים לא מסופקים של הגיבורות, ובאחרון , לא ממומשים.
בראשון , נישואין עם אגואיסט, מיזנטרופ שנגמרים בצורה דרמטית ( כתוב בעמוד הראשון של הסיפור). בשני אישה המיחלת לקשר ונקלעת למצב לא פתיר והשלישי קשר לא ממומש.
בכולם, האישה מובאת בצורה מעמיקה, ביטוי לניואנסים של רגש , ערגה התחשבות במינהגים ובקודים חברתיים.
הגברים , מופיעים כיצורים אטומים, אגוצנטריים, בלי יכולת להביע רגשות.
למרות שנוצרות הזדמנויות לקשר אמיתי, אין הדבר בא לכדי הצלחה.
המוזר הוא שהדמויות ברקע מייצגות אפשרות לקשר אחר, הן ממשות, בדרך כזאת או אחרת , את השאיפות של גיבורות העלילה שהיא בניית משפחה, הולדת ילדים וקיום בצורה כלשהי.
למרות המלנכוליה, בספר יש קסם והוא הכתיבה הכישרונית של נטליה גינזבורג.
היא כותבת במינון נכון גם כשהסיטואציה קשה. תוך כדי הקריאה נכנסתי לחיי הכפר, הגיבורות ,המשפחה והגברים המקיפים אותם.
אין הרגשה של מחנק, אבל מתקבלת התחושה של אין מוצא.
ספר מענין.

בשפה פשוטה ומאופקת מספרת גינצבורג שלושה סיפורים שמשהו התקלקל בהם. שלושה סיפורי אהבה עגומים, לא שיוויוניים ולא מאוזנים, על רקע חיי הסְפר של איטליה.
הרומאן הראשון- "כך זה קרה" הזכיר לי את הזר של קאמי סיפור מנוכר, מסופר מפי גיבור עצור, שהמעשה המרעיש שעשה עומד בניגוד גמור לאיפוק המהורהר בו הוא מספר עליו. 
"קולות הערב", הרומאן השני הוא שובר הלב ביותר. סיפור על ויתור על אהבה.
"הדרך אל העיר" יכול להחשב לסיפור היחיד שיש לו סוף טוב. מבחינת הגיבורה הסוף אולי טוב, אבל דווקא בסיפור בו האהבה היא הדדית סופה של האהבה רע ומר.

ספר נפלא .
אני מאד נהנתי מהאוירה בסיפורים ,ומיכולת הסופרת להעביר בנובלות הלא ארוכות הללו, רגשות מעודנים.
בעיני הקובץ הנ"ל הוא הטוב שבין ספריה של נטליה גינצבורג.