אני יחסתי את זה לכתיבה ולגיבורה הנשית איכשהו הן ריככו לי את סיפור.
תיאור ההתאהבות הקסים גם אותי. נראה לי שהוא מה שמשך אותי לסיפור והיה החלק שעורר את האמפטיה שלי למספרת.

גם לי "כך זה קרה" הזכיר מאוד את הזר..בעיקר אני זוכר שחשבתי לעצמי שהוא הרבה יותר טוב למרות שזכה לפחות הצלחה. הניכור "בכך זה קרה" מופיע בכתיבה תמציתית ובדיוק כמו ב"זר" למשפטים יש צליל של "פסוקים". מה שאהבתי יותר ב"כך זה קרה" הוא את ההשתלשלות/לוגיקה של ההתפתחות הריגשית(או החוסר התפתחות)המתומצת והמושלם בגיבורה...דבר שהפך את הניכור בדמות הגיבורה להרבה יותר אמין בעיניי מהניכור שבדמות הזר. אבל כנראה שהמטרות של קאמי וגינצבורג היו שונות, זה ביקש להשתמש בניכור ככלי להציג פילוסופיה מסוימת (כך אומרים) ואצלה נראה שהניכור צמח באופן אורגני עם הדמות..במיוחד אהבתי את תיאור ההתפתחות של איך היא התאהבה בו (זה היה בעמודים הראשונים נראה לי)
הממ..תודה על חוות הדעת מעוררת המחשבה שלך...אכניס את "קולות הערב" לרשימת הקריאה שלי:)