זה עוד ספר במסגרת סיפורי יחסי אימהות ובנות במסע האישי שאני עורכת עכשיו. הוא נלקח מהספריה, לא אני בחרתי, אבל על פניו התאים לי מבחינת התקציר והעלילה.
אווה היא נערה בת 16, תלמידה בינונית, משתתפת בנבחרת שחיה, וסובלת מאם אוהבת מדי, ברמה דביקית ממש. היא לא מכירה את אבא שלה, והדיאדה אימא-בת שבה היא חיה מציקה לה ממש. החברות שלה הן רק הבנות מנבחרת השחייה, היא מג'נגלת בין חבר מהאיזור ומכר וירטואלי שהתחיל איתה בפיייסבוק, והחיים סבירים. יום אחד כשהיא משתזפת בפארק, הייא מצילה ילד בן שנתיים מטביעה, והפרסום שמגיע בדרך הטבע גורם לה לגלות דברים נוראיים על אימא שלה, וכל עולמה חרב עליה.
החלק הראשון של הספר הגיוני וסביר, גם אם מסופר בצורה מייגעת במקצת מכמה נקודות מבט בגוף ראשון - זו של אווה, זו של אימא שלה ליסה, וזו של מרלין שהיא חברה של האם ומשמשת מעין דודה סנדקית לאווה. בחלק השני נשזרים חלקים מהעבר, והוא הופך להיות דייסה של ספר מתח בלתי משכנע בעליל וגם לא מאוד מותח. אף אחד מהקולות לא אמין, המניעים לא משכנעים, הסיפור של הדמויות נראה פנטזיה ולא, כמו שאמור להיות, אימה של נשמות מעוותות, ומה שנשאר זה תחושה לא ברורה של המון קווי עלילה בוסריים שאפשר היה לפתח לחמישה ספרים נפרדים. אבל זה כנראה כרוך במאמץ, ולמי יש כוח. כמובן שגם שם הספר לא קשור לשום דבר.
קצת דומה וקצת קשור לספר על רוז גולד
















