ביקורת ספרותית על נשבעת מאת שרה פינבורו
ספר בסדר

---

אי אפשר להמלט מהעבר אבל אפשר לנסות להסתתר ממנו, כך חיה ליסה, אישה נוירוטית חרדתית אמא מגוננת לאווה בת השש עשרה.

לליסה היתה ילדות נוראית, הזנחה, התעללות מינית ופיזית אשר גרמו לה להיות ילדה פורעת כל עול, זועמת וכועסת.
הכדורים והשתיה ערפלו את חושיה וגרמו לה לבצע את הנורא מכל, רצח אחיה הצעיר.
שמה הוכתם לעד.

והיום היא ליסה אמא לאווה הם ברחו מבעל מכה, שינו את שמם וזהותם ויצאו לדרך חדשה.
ליסה עובדת, צמודה לחברתה מרילין.

הספר כתוב בשלוש קולות נע בין אז לעכשיו.
חייה של אווה הנערה הרוצה לצאת לחופשי מהלחץ של אימה, יש לה חבר מסתורי בפייסבוק שהיא מסתירה בפני כל.

מרילין החברה המסתירה גם היא סוד, חייה היפים כלפי חוץ הם גהינום בבית.

וליסה האם המגוננת מפני עברה היא מסתתרת.
סודה של ליסה ועברה שמור בקפדנות יתרה עד הרגע בו תמונתם מתפרסמת בעיתון
כאשר היתה אווה מתיחה ילד מטביעה.
זהותה פרוסה על פני כל ומחול השדים מתחיל.

ליסה נחשפת בשמה המקורי, ליסה נרדפת, היא עוברת שוב לינץ תקשורתי המשטרה חוקרת, הן מסתתרות.
כל ההתפתחויות בעקבות חשיפתן גורמות לליסה לצאת את מסע חייה והתמודדות עם עברה והגילויים המפתיעים שהביאו איתם.


ספר מתח סוחף, קליל, זורם , עם טוויסטים אבל גם עם קפיצות בעלילה שקצת פגמו בחיבור הרמזים. וסוף צפוי והגיוני ולא ההזוי כפי שהיה בספרה הקודם, מאחורי עיניה.
ממליצה לאוהבי הז'אנר.

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על נשבעת