סיפור אבסורד משעשע.
פנחס ('החברים קוראים לי פיני') ציצקוביץ' הינו פילנתרופ בתחילת שנות הארבעים לחייו. הוא נוחת מאירופה בישראל ומגיע למטרופולין ת' (מצלצל מוכר?) חדור רצון לקדם ולעודד את הכתיבה העברית ויוצרים מבטיחים באמצעות תרומה נדיבה. אבל אבוי, הוא לומד שהאמת אודות הספרות העברית כיום בנוגע לכותבים, איכות, הוצאות לאור ובעיקר הכסף בתעשייה רחוקה שנות אור משחשב. בפגישה עם שלושה אנשי מפתח בערב השקה לספר שירה יתבררו לו האבסורדים בתעשייה. בקיצור, המציאות טופחת על פניו ובגדול. למרות זאת הוא רושם צ'קים, שוטף פלוס תשעים.
אי לכך מחליט פיני להחיות את ספרי בני דור תש"ח- חלקם דיירים בבתי האבות היוקרתיים 'שמחת זקנתי' ו'מגדלי מתושלח'- שהתפרסמו בין שנות הארבעים לשמונים של המאה שעברה באמצעות ההוצאה שיפתח. הוא משלם- ניחשתם- שוטף פלוס תשעים ומי יודע אם יחיו עד אז...
בין הוותיקים- נחום נתנזון מציע לפיני לגייס לעזרתו את נכדתו נחמה נתנזון (נחמונת, נחמוּצ'קה) יפת התואר, סטודנטית בת עשרים וארבע. נחמונת הבקיאה באינטרנט ניגשת למלאכה ולעיניו המשתאות של פיני- שעדיין כותב בבלוק של פעם - דף הפייסבוק שפתחה (מה זה ומי צריך את זה?) של העסק צובר 'חברים' ולייקים.
אבל הדברים משתבשים בגדול וציצקוביץ' מוצא את עצמו בצרות.
האם הסיפור ימשיך? אולי.
האם המחבר לאון פרנקו הפונה לקוראי הספר 'קוראים נדיבים' אמיתי? כנראה שאכן.
משעשע ומקורי להפליא, אבסורדי ושנון על התעשייה (אמת או לא? לא משנה) משובץ דמויות ססגוניות. שמות חלקן הם ראשי תיבות של אותיות זהות כמו נ"נ, ו"ו, ש"ש, ק"ק, א"א וראשי תיבות של שמות משפחתם של בעלי הוצאה לאור -ש', ק', ר' (במקרה או שלא). בין הדמויות -נהג המונית ממוצא חצי מרוקאי וחצי הונגרי, הרשם הקשיש המיתולוגי שאיש אינו יודע את שמו לאחר ששלט השם על דלתו נשבר. 'משוררי השירה המוסרית'- מתווה הגז, מיחזור הנייר ומהגרי העבודה מאפריקה שבין הפנינים שהגו "בין עץ לעץ/ היית ידידי היחיד/ אקליפטוס". לצד המקפידים על השפה וביטויים כ'צעירונת פתיינית' גם עכשוויים כמו 'פחחח...אקדמיה עאלק'.
מומלץ ביותר.

סיפור אבסורד משעשע.
פנחס ('החברים קוראים לי פיני') ציצקוביץ' הינו פילנתרופ בתחילת שנות הארבעים לחייו. הוא נוחת מאירופה בישראל ומגיע למטרופולין ת' (מצלצל מוכר?) חדור רצון לקדם ולעודד את הכתיבה העברית ויוצרים מבטיחים באמצעות תרומה נדיבה. אבל אבוי, הוא לומד שהאמת אודות הספרות העברית כיום בנוגע לכותבים, איכות, הוצאות לאור ובעיקר הכסף בתעשייה רחוקה שנות אור משחשב. בפגישה עם שלושה אנשי מפתח בערב השקה לספר שירה יתבררו לו האבסורדים בתעשייה. בקיצור, המציאות טופחת על פניו ובגדול. למרות זאת הוא רושם צ'קים, שוטף פלוס תשעים.
אי לכך מחליט פיני להחיות את ספרי בני דור תש"ח- חלקם דיירים בבתי האבות היוקרתיים 'שמחת זקנתי' ו'מגדלי מתושלח'- שהתפרסמו בין שנות הארבעים לשמונים של המאה שעברה באמצעות ההוצאה שיפתח. הוא משלם- ניחשתם- שוטף פלוס תשעים ומי יודע אם יחיו עד אז...
בין הוותיקים- נחום נתנזון מציע לפיני לגייס לעזרתו את נכדתו נחמה נתנזון (נחמונת, נחמוּצ'קה) יפת התואר, סטודנטית בת עשרים וארבע. נחמונת הבקיאה באינטרנט ניגשת למלאכה ולעיניו המשתאות של פיני- שעדיין כותב בבלוק של פעם - דף הפייסבוק שפתחה (מה זה ומי צריך את זה?) של העסק צובר 'חברים' ולייקים.
אבל הדברים משתבשים בגדול וציצקוביץ' מוצא את עצמו בצרות.
האם הסיפור ימשיך? אולי.
האם המחבר לאון פרנקו הפונה לקוראי הספר 'קוראים נדיבים' אמיתי? כנראה שאכן.
משעשע ומקורי להפליא, אבסורדי ושנון על התעשייה (אמת או לא? לא משנה) משובץ דמויות ססגוניות. שמות חלקן הם ראשי תיבות של אותיות זהות כמו נ"נ, ו"ו, ש"ש, ק"ק, א"א וראשי תיבות של שמות משפחתם של בעלי הוצאה לאור -ש', ק', ר' (במקרה או שלא). בין הדמויות -נהג המונית ממוצא חצי מרוקאי וחצי הונגרי, הרשם הקשיש המיתולוגי שאיש אינו יודע את שמו לאחר ששלט השם על דלתו נשבר. 'משוררי השירה המוסרית'- מתווה הגז, מיחזור הנייר ומהגרי העבודה מאפריקה שבין הפנינים שהגו "בין עץ לעץ/ היית ידידי היחיד/ אקליפטוס". לצד המקפידים על השפה וביטויים כ'צעירונת פתיינית' גם עכשוויים כמו 'פחחח...אקדמיה עאלק'.
מומלץ ביותר.