ביקורת ספרותית על קלרה והשמש מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר בסדר

---

#
קלרה היא רובוטית דמויית אדם, שנוצרה להיות חברה מלאכותית – ח"מ – לילדים בודדים. בעולם שהסיפור מתאר, ילדים אינם נפגשים עם בני גילם. הם לומדים מרחוק. הפגישות היחידות בין בני גיל הן מעטות ויזומות על ידי מבוגרים. ילדים שהוריהם יכולים להרשות לעצמם עוברים סוג של שיפור גנטי, שמשפר את יכולותיהם האינטלקטואליות אבל גורם לרבים מהם לחלות במחלה קשה ואף למות. מסתבר שגם אישיגורו מאמין שאין ארוחות חינם.
ילדים שאינם משופרים לא מתקבלים לאוניברסיטה כי הם פשוט לא יצליחו להתמודד עם הילדים המשופרים (די דומה לשיטה שנהוגה אצלינו, נראה לי), ומוסללים לעבודות פשוטות ושכר נמוך. התוצאה של ההתערבויות האלה היא דור של ילדים בודדים, חסרי כישורים חברתיים (פרט לאכזריות, שהיא ברירת מחדל שכנראה אי אפשר להכחיד) שזקוקים לחבר/ה מלאכותי שיתן להם תחושה של חבר אמיתי שאינו מתמרד.

הסיפור מסופר מזווית ראייתה של קלרה, שלמרות שיש בה הבנה חברתית ברמה גבוהה היא לא תמיד מבינה מה היא רואה או מהן ההשלכות למה שהיא רואה. בדרך כלל אני מחבבת את טכניקת הכתיבה הזו שבה המספר מבין פחות מהקורא את העולם שסביבו. אבל אישיגורו כתב פה סיפור מאד מאד איטי, עם מעט מדי שיאים דרמטיים ותפניות מעניינות ועם גישה דתית מדי, לטעמי. קלרה מוּנָעָת באופן סולרי, כך שהשמש עומד במרכז היקום שלה ומחליף בסיפור את האלוהים של דתיים אחרים.

אישיגורו מתאפיין, נראה לי, ברצון לחקור התנהגות נקודתית וברקימת סיפור שאמור לייצג את ההתנהגות הזו. בספרו המופלא "שארית היום" הוא חקר את הצורך האנושי בשירות מורמים מעם, והנכונות להקריב חלקים מהאישיות למען הצורך הזה. ב"הענק הקבור" הוא בחן אהבה ארוכת-שנים מול זיכרון מתעתע, ב"לעולם אל תיתן לי ללכת" הנפלא הוא עסק בקבלת-דין ללא התקוממות, גם אם אי הצדק בה זועק לשמים.

אישיגורו הוא סופר מחונן, בעל יכולת התבוננות בדקויות חברתיות עליהן הוא כותב. בספר הזה הוא לא הצליח לתאר את ההתנהגות עליה הוא כותב באופן אמין. הסיפור מקרטע על גבול השיעמום, ועל זה קשה לי לסלוח לסופר, גם אם הצליח להרשים אותי בספרים אחרים.

1/2

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על קלרה והשמש