ביקורת ספרותית על התמסרות - 21 מכתבים לפנחס שדה מאת חבצלת חבשוש

---

התמסרות כמשל

פנחס שדה, כתב בגיל עשרים ושמונה את סיפרו החיים כמשל, ספר שטלטל צערים רבים בכתיבתו היפה ובשפע הרעיונות שהוא הציע לצעירים, לשאלה מה הם החיים?

אבל לספר הזה, יש ספר לוויין, התמסרות של חבצלת. מכתביה של על נערה צעירה שהעריצה את שדה, שנשבתה ברעיונותיו, כמי שחייה היו מבולבלים, לבטח היא חשבה שתמצא נחמה לחייה המיוסרים בהיכרותה עם כותב הספר המטלטל החיים כמשל... אבל...

חלפו להם שנים רבות, כארבעים שנה ... ויום אחד שחלפתי ליד הספרייה השכונתית, מצאתי אותו, או בעצם אותה-האבודה, הנשכחת והמבוזה.

בעמוד הפנימי של הספר רשום שם של אישה, חמוטל, לבטח היא הייתה בשנות העשרים כשקראה את הספר, וקרוב לוודאי היא כיום קרוב לגילי, בשנות השישים לחייה, מדוע היא פינתה את הספר הזה מחייה, לאחר שנים כה רבות?

היה דבר נוסף, העמוק והחזק שמשך אותי אז וכעת לקרוא בספר, למרות כל ההסתייגויות, היא תמונת פסל בכריכת הספר, של אישה עירומה, צנומה העומדת בחוסר יציבות, פורסת את ידיה, בתחינה, אולי כשם הספר בהתמסרות והכנעה. שמו של הפסל לא נרשם, אולי בכדי להשאיר את המשמעות המטרידה שמשדר פסל האישה, כלא מפוענחת. לאחר שחלפו מספר ימים הבזיקה לי התשובה, מראה גופה הוא כשל אישה צלובה–כקורבן קדוש, או כאשה מבוזה.

מי את חבצלת, האם את שם בדוי, או שם אמיתי ...

חבצלת, שלכאורה ביקשו, להשאיר את שמה אנונימי, ואלי להעמיד פנים שהיא דמות פיקטיבית ... בעצם הייתה ידוע לכולם, כחבצלת חבשוש, הצעירה שהעריצה את פנחס שדה הערצה עיוורת, והיו לה איתו יחסים אינטימיים.

האם קיומם של יחסים אינטימיים בין מעריצה, לסופר נערץ, מצדקים ספר, האם ספר כזה מצדיק את קראתי, ובכך להעניק חיזוק לקיומם של היחסים המעוותים הנצלניים מנקודת התייחסותו של שדה?

השאלות האלה, יותר מתמיד מטרידות, משום שאנחנו יודעים שחבצלת, עם סיום יחסיה עם שדה, התאשפזה, ולבסוף שמה קץ לחייה.

לכן כעת החלטתי לקרוא את הספר הזה, מתוך רצון של הענקת צדק מאוחר לחבצלת, שבקשה אהבה ותשומת לב, אבהית ורוחנית. ולכן יצאתי למסע של קריאה בספר.

גמעתי אותו בלילות, לפני שינה, במצב של ערות מיוחד. קורא בכל פעם מכתב אחד, בדממה של הלילה, שגרמה לי לתחושות מכאוב ולהרגיש את ייסוריה של חבצלת.

חבצלת, בכתיבה אובססיבית, נואשת לאהבה, הפורטת על נימים עדנים של רגשות, בתום לב אמיתי, של אדם טהור. גם כשהיא ידעה שהיא שותפה למעשים מחרדים, כמו העובדה שחלק מיחסיה עם שדה כללו השפלות ומכות, ולכן היא משתמשת בדימויים תנכ"יים, כאשר היא תוהה בינה ובין עצמה, האם היא זונה?

…פעם קראתי לעצמי בלילה זונת ירושלים הגדולה“
אני אוהבת את הנביאים ששופכים את זעמם על העולם..."
(מכתב מיום 17.2.70 )

אבל חבצלת מבקשת משהו אחר:

ואני מבקשת להיות הרה ללדת”
שיהיה לי בן
ממישהו שירצה לתת לי ילד
מישהו שאהבתי אותו.
מישהו ששוכב איתי טוב
שיביא לי ילד
שיאמין לי בדברים
שאני לא גדולה ומושלמת
אבל אני האשה שלו.
במידה שאני מסוגלת
בצורה המסוימת שזה קורה לי כשאני אתו.
” אהוב שלי
( מכתב מיום 25.2.71’)

המעניין ששדה, לאחר מותה, כתב באפולוגטיקה, מקוממת על מותה של חבצלת:

כך הייתה חבצלת, מנקודת צביעותו של שדה: "הקדוש משלם בדמו על מה שהוא".
(פנחס שדה רשימה בביטאון הספרותי “אפיריון")

בימים האלה, מתנהל שיח על יצירת חבצלת, הכולל ספר שריה שפורסם לאחר מותה:
אני מצטט את אגי משעול המשוררת:
"זה סיפור עצוב על משוררת צעירה שנתנה אמון באהבה, שניחנה בעולם פנימי עשיר, טהור ורליגיוזי, שהעריצה אז, כמו רבים אחרים, את פנחס שדה ושילמה על כך במחיר חייה. זה הזמן להעמיד דווקא אותה ואת יצירתה בחזית ולהשיב לה את מקומה הראוי כאחת המשוררות החשובות."
(דויד פרץ, הרומן הסוער, הדיכאון וההתאבדות: סיפורה של המשוררת שהועלמה, ישראל היום, פברואר 2023)

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על התמסרות - 21 מכתבים לפנחס שדה