ביקורת ספרותית על הו מאמה מאת תמי בצלאלי
ספר מעולה

---

סופרת טובה יודעת לברוא עולם ולשאוב אותך לתוכו. סופרת טובה מאוד מצליחה לברוא שני עולמות בספר לא ארוך אחד ולגרום לך לקרוא אותו בנשימה אחת.

תמי בצלאלי, סופרת ואמנית שלא הכרתי בעבר הצליחה לסחוף אותי לשני העולמות אותם בראה. הראשון הוא עולמה של שרה, ספרנית בודדה ונכה שננטשה ע"י הוריה וגדלה בביתה של דודה פלורה התוססת והדעתנית. לשרה יש סוד, היא מאיירת ספרי ילדים מוכשרת והיא עושה זאת בעילום שם, תחת שם העט המסתורי "אימאן". לשרה יש סוד נוסף, היא רוצה לכתוב סיפור, סיפור ילדים משלה אותו תאייר בעצמה וזהו העולם השני אותו בוראת תמי.

בכדי לבחון את הסיפור שלה שרה מספרת אותו לדן, ילד מתבודד אך לאו דווקא בודד שמקפיד להגיע לספרייה השכונתית בירושלים בכדי לקרוא ולשאול ספרים. שרה מספרת לדן את הסיפור וכך אני מתוודעים לעולמם של הלונים (בשורוק) יצורים יתומים מאם ואב, קנטנטים ושקופים למחצה, החיים במחסן ענק ומלא גרוטאות, ואינם מודעים לקיומו של העולם החיצון. עד שיום אחד, לון אחד סקרן, מציץ מבעד לסדק בקיר ורואה עין אחד כהה ומלאת חיים המסתכלת בו, זוהי עינה של הו מאמה, קיפודה זקנה ונכה אך מלאת חיים, שיש לה עוד הרבה מה לתרום לעולם וללון אחד קטן שלא מוצא בו את מקומו. בשני הסיפורים משולבים איוריה היפהפיים של שרה/תמי שהיא אמנית מוכשרת ביותר וזהו למעשה העולם השלישי בסיפור.

מזמן לא נתקלתי ביצירה כל כך ייחודית ומקורית, בקול נשי אוהב אדם אך שלא נרתע מן העצב והאפילה ובשלושה עולמות מסקרנים המסתיימים בדמעות ובתחושה של התרוממות רוח. חמישה כוכבים זורחים ומנצנצים. עכשיו לא נותר לי אלא לקרוא את ספרה הקודם של תמי "תישארי" ולחפש את איוריה ורישומיה.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על הו מאמה