ביקורת ספרותית על הו מאמה מאת תמי בצלאלי
ספר טוב

---

מצאתי את הספר הו מאמה דרך קבוצת ווטסאפ שנקראית הציטוטים של אתר עברית,התלהבתי מאחד הציטוטים.החלטתי שזה הספר הבא שאני אקרא מצאתי גם את הסופרת בפייסבוק,הזמנתי את הספר באתר עברית באופן דיגטלי והחלטתי לקרוא אותו באופן רגיל. תמי בצלאלי הסופרת שלחה לי אותו הביתה ובחג הפסח סיימתי לקרוא את הספר.
הספר מגולל את סיפורה של שרה ספרנית/ציירת, היא מאיירת דמות בשם אימאן המצויירת בשחור לבן, היא נשארת לבדה לאחר שדודתה פלורה שמגדלת אותה הולכת לעולמה, הספר מגולל את הקשר בינהן,בנוסף עליה כספרנית ואהבתה לילדים, החיבור שלה למיניות, המשיכה ההפוכה שלה לנשים. האמת שלא ציפיתי מהספר שהוא ידבר על העניין הזה בצורה גלויה, כנראה היה לי רושם אחר. היו רגעים שחשבתי שזה קצת יותר מדי,אבל היו רגעים שהצלחתי איכשהוא למרות השיח לראות את השיח הלהטבי למשהו אחר, דווקא לאהבה עצמית קבלה עצמית, זה לא הז'אנר שלי, ואיכשהוא השיח על הציורים הילדים והספרים, אז זה קיבל נפח מאוד מיוחד. של האהבה באופן כללי, מלמד אותנו לאהוב את עצמנו,ואיך זה משתקף אצל האחר, אני יכולתי להחליף את דמותה של נעמי (בדמות של גבר בכל מושא אהבה שתרצו) ולהרגיש באמת את התחושות האלה,כי תחושות דומות אהבה יכולה להיות גם לכל אדם שתרצו, אהבה אותה אהבה, רגשות אותם רגשות, רק נטיית מין אחרת. אהבתי, אבל הכריכה בילבלה אותי חשבתי ספר ילדים, ממש ספר למבוגרים, מומלץ לאהבה בראשו בכל גיל, ואהבת הספרים וילדים.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על הו מאמה