אם אתה לא איינשטייןX2 מינימום אין סיבה בעולם שתכתוב ספר בשפה מסורבלת. ככה דעתי,
הספר הזה כנראה מתאים רק למי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה אבל גם אז לא בטוח שיהיה אפשר להבין וליהנות ממנו..
אני סטודנט מתקדם לתואר ראשון ולא שרדתי אפילו למחצית..
דיבורים כמו חול בלי יותר מידי פואנטה, בעיניי אחד הדברים החשובים בהעברה של רעיון כדי שיבינו בדיוק את עומק כוונתך היא לתת דוגמא משל/סיפור לא משנה מה העיקר משהו קונקרטי, אפילו רעיון עיוני ככל שיהיה ואפילו אם שני הדוברים אנשים גאונים משכמם ומעלה-דוגמא מוסיף המון..

ותובנה כללית שלי לגבי פסיכואנליזה ורעיונות מעורפלים: אני חובב גדול ומאמין גדול של פסיכואנליזה, כשאני נכנס להרצאות כמו למשל של "בטיפולנט" אני תוהה לרגע האם זאת הרצאה על ספרות ומילים במקום על נפש וטיפול?... בנוסף יש משהו בחוסר הבהירות של תיאוריות כאלה שגורם לדובר לסובב את עצמו בהגנה של ערפול יתר ומושגים "גבוהים" כדי לסנן מהשיחה את הילד הקטן והתמים שישאל שאלות קונקרטיות וממשיות על הדברים שיביכו את הנושא כולו...
זה משהו שכדאי לפתור בתחום הזה .. להשתדל לפשט יותר ולהיאחז במושגים והרעיונות היותר מוכחים (בלי לוותר על המעוף האופייני :)

יש ספרים שכדאי לקרוא כמה פעמים בכמה תקופות, הספר הזה למשל.. ספר ששווה את משקלו בזהב, התובנות שבו הם עמוקות מאוד. מההבנה לגבי הפלסטיות של המוח והיכולת שלנו לעצב אותו ולשכלל יכולות באופן פלאי, הסברים מרתקים על תופעות כמו כאבי פנטום והטיפול בהם עד חקר המשיכה המינית, פטישיזם, מחלות נפש כמו דיכאון חרדה וOCD והסבר על זיכרונות מודחקים מהתקופה הקדם שפתית בחיי הילד והאופן שבו טיפול משנה את המצב. בספר יש תיאורי מקרה על אנשים שנפגעו באזורי מוח שלמים והחזירו לעצמם את התפקוד של אותו האזור ואפילו מקרה של ילדה שנולדה רק עם המיספרה אחת וחיה חיים טובים.
בספר יש תובנות מיוחדות, מפתיעות ומאוד שימושיות.

האיש הזה ניל שובין מצליח להעביר בספר את ההתלהבות שלו מהחקר והגילוי של מאיפה באנו, הוא חקר מאובנים ודנ"א ומגלה דברים מעניינים מאוד: שבתוכנו יש גן חיות שלם.. יש בנו משותף למדוזות, ראשנים ודגים עד צבים ודובי קוטב. ומסביר בהמשך כל מיני תופעות כמו למשל תופעת הגיהוקים על בסיס מנגנון עתיק שנמצא בנו עוד מימינו כראשנים. ומראה הקבלות מאוד מעניינות בין תהליך ההתפתחות של עובר אנושי ברחם אמו לבין ההתפתחות של עולם החי על הכדור הזה.. לא סתם אומרים ביהדות שהאדם הוא עולם קטן ויש בו הכל.. הספר אבולוציוני על מלא למי ששאל. אני החכמתי ממנו מאוד בהבנה של קיום היצור החי בעולם הזה. והוא באמת משתדל שהספר יהיה זורם וקריא בגובה העיניים, ולדעתי הוא ממש מצליח בזה.

למרות שאני יוצא מהספר ברגשות מעורבים אני עדיין ממליץ לקרוא אותו ולו רק בשביל החשיבה המיוחדת שהוא מביא.
התחושה שלי היא שהוא התחיל את הספר טוב עם קו ברור של נתונים -ותובנות שנגזרות מהן ולקראת הסוף עשה כמה קפיצות לוגיות לא ברורות.
אבל יש כמה תובנות זהב שאני לוקח איתי:

*הגוף (והנפש?) שלנו הוא תוצר של שיתוף פעולה בין 50 טריליון יצורים חיים-תאים שכעיקרון כל אחד מהם חי וקים כיישות בפני עצמה. במקום שכל תא יחוש את הסביבה ויתפקד כמערכת נפרדת התאים עברו התמחות במהלך האבולוציה כדי שכל קבוצת תאים תוכל לתת את המיטב (תאי כבד, תאי עצב, תאי שריר וכו). מה שאומר שכל מה שאחנו מחשיבים כ"אני" זה למעשה קהילה של יצורים חיים שעובדת בשיתוף פעולה (מה שנקרא אקוסיסטם). כלומר זה לא בהרכח נכון שאבולוציה זה מאבק אלים בין יצורים על משאבים אלא גם שיתופי פעולה (תובנה: הווקטור/המגמה של החיים הם לא הישרדות אלא התפתחות).

בשפה שאנחנו מדברים היום אנחנו מתייחסים לד.נ.א כמוח של התא, כמחשב הבקרה שמתכנן את כל החיים.. ובגישה הזאת כמה מומחים מגיעים למסקנה שאנחנו למעשה תוצאה של הגנטיקה ללא שליטה בכך (אם אני לא טועה פרופ' דיק סוואב מחבר הספר "אנחנו המוח שלנו" טוען ככה שהכל נגזר מראש בגנטיקה ומגיע מזה למסקנות מרחיקות לכת). אך מחקרים שנעשו הראו שתא יכול לחיות ולתפקד זמן רב ללא גרעין (עד שיגיע זמן המוות הטבעי של החלבונים מבלי היכולת להשתכפל), והאנולגיה שמגיע אליה המחבר אומרת שגרעין התא הוא איבר המין של התא* כשהממברנה היא המוח שלו(המעטפת של התא שיש בה את הקולטנים לאותות מהסביבה), כלומר ד.נ.א. הוא לא המוח של החיים אלא הוא איבר המין של החיים.

*כמעט תמיד כשחוקרים השפעת גנים ובאים למפות "איזה גן עושה מה" התוצאות של הבדיקה הן שיש שיתוף פעולה מאוד מורכב של גנים ליצירת אותו מנגנון עד שאי אפשר למפות את הגנטיקה שלו, ובנוסף כדי שגן יבוא לידי ביטוי צריך שיתוף פעולה של חלבונים שמתפקדים כשרוול מעל הגנים שייתנו גישה אל מקטע הד.נ.א. ליצירת העותק, והחלבונים הללו מתפקדים בין היתר על פי אותות של סביבה.

*חשמל וכימיה: ההתנהגות של התא מונעת על ידי חלבונים והתנהגות החלבון נגזרת מהמטענים החשמליים החיוביים או שליליים של החלקים שמרכיבים אותו (אגב, ככה זה גם בפיזיולוגיה של המוח פתיחה של תעלות חלבון/קולטן מסוימות בתחילתו של תא עצב גורם לשינוי המאזן החשמלי לארכו של התא מה שמכונה אקסון ומוליך את המידע הלאה באופן כימי וחשמלי לסירוגין). לא יודע באמת למה הוא הביא את זה בספר .. אבל זה נקודה חשובה.

*מכניקת הקוואנטים ובילוגיה. (גילוי נאות: לא מבין בזה כמעט כלום)
הרעיון של אנרגיה שיש לכל אדם נחשבת לא מדעית אבל במכניקת הקוואנטים אומרים שכל חלקיק הוא גם גל כלומר שלכל אטום בגוף שלנו יש דפוס גלים שנובע מהמאפיינים שלו ולכן גם למולקולות יש גל אנרגיה שהוא תוצאה של סך הגלים של האטומים שמרכיבים אותה וככה שלב אחר שלב לרקמות ולאיברים ולגוף השלם יש דפוס של אנרגיה שמאפיין אותו.

מכל התובנות האלה חלקם ניתנים למימוש מיידי וחלקם הם רק פתח כדי להביט הלאה ולהמשיך לחקור. והכי חשוב הן פותחות את הראש והלב להתבונן על הקיום בצורה גדולה מהחיים עם בינה ולב גדול.

ניסיתי לקרוא, כמעט ולא הצלחתי להבין כלום.(ואני בדרך כלל מבין ספרים קשים לקריאה כמו של פרויד או משה פלדנקרייז) קשה להבין על מה הוא מדבר כשההקשרים מדוברים כל כך בקצרה ואז באים משפטי המחץ.
ניסיתי כמה פעמים, לא הצלחתי, וויתרתי. באסה.

יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואני לא אוהב פילוסופיה, בכל אופן כותב מה שהרגשתי.. אחד הספרים המעיקים והמטרחנים שקראתי, הגעתי במאמץ רב לשלושת רבעי הספר אבל פשוט לא יכולתי להמשיך, דן באובססיביות על פרטים ומאפיינים שברורים אינטואיטיבית לילד בן 3, אבל גם לא מביא שום חידוש בעקבות דיון זה, מציג כל מיני תיאוריות משונות ומסביר למה הם נוקשות וחסרות פשר ואז מביא תיאוריות שרירותיות אחרות במקומן, אין שום חידוש בספר ולא שום תובנה או בהירות מיוחדת.
סורי על השליליות... אם נדרג את הספר לפי מה שתרם לי ביחס למאמץ של הקריאה אז דירוג הספר 0.

ספר מקצועי, קצת מאמץ לקריאה כי הוא למעשה ספר מאוד עיוני, מכיל פה ושם חישובים מתמטיים ומשוואות,
נותן פתח חשוב מאוד להבנה של התפיסה והחוויה החושית שלנו שלמעשה היא מקור הידע היחיד שלנו על המציאות, פותח את הראש להבין כמה לא מובן מאליו העובדה שאנחנו תופסים את העולם בצורה די איכותית והאופן שבו אנחנו עושים את זה, יש בו תובנות מעניינות מאוד..

הספר מתחיל בהגדרות ותובנות מהממות על ציות ואי ציות מצידו של המציית/לא מציית, ועל שני סוגים של אי ציות, בפרק השני עושה את ההבחנות בין מה שמכנה "נביא" לבין "כהן" וזו חלוקה שדנה במטיל ההוראות עצמו ואיזה מהם ראוי לשמוע לו,
בפרק השלישי והרביעי כבר לא מדבר על האי ציות באופן ספציפי אלא במצב של החברה שלנו כיום (בימיו-וכנראה שגם בימנו) אנשים שהופכים למיכאניים, "איש המנגנון, איש שהפך מאדם לדבר -מוזן היטב-לבוש היטב-ומבודר היטב" (מימיי לא שמעתי הגדרה טובה יותר וקולעת יותר למצב), בפרק הרביעי זה כבר מצע של מפלגה סוציאל- הומניסטית, מצע שהוא כמו חזון אחרית הימים קסום, שבו החברה כולה רתומה לאידיאל של התפתחותה האנושית והתפתחותם של האינדיבידואלים שבה, דבר שכנראה מאוד לא מציאותי,
קצת התאכזבתי כי חשבתי שהספר כולו יעסוק בעומק בעיית אי הציות והפחד מאי הציות(-דבר שמעסיק אותי לדעתי מאז שאני ילד) אולי מדבר על זה בספרים אחרים?...

אני חסיד ומעריך גדול של אריך פרום, בוא נאמר שיש לו ספרים הרבה יותר טובים מזה.

דרוג הספר 3 ❤

התחלתי לקרוא ולא שרדתי עד הסוף למרות שאני סטודנט לפסיכולוגיה, יש משהו מאוד מיוחד בפרויד ובמקוריות שלו, אבל גם ביטחון לא סביר בצדקת הנחותיו וטענותיו, ומעל לכל ההנחה שכמעט כל דבר הוא מיני ביסודו, קצת קשה להסכים עם זה והרבה פסיכולוגים מתלמידיו הטובים ביותר לא מסכימים עם זה (אריך פרום, אריקסון, ועוד), (ההנחות של פרויד הן כמובן תוצאה של הרבה עבודה מעמיקה, שיטת המחקר שלו איכותנית-אבחנתית ולא כמותנית-סטטיסטית), בעיניי יש לקחת בעירבון מוגבל את המסקנות שבספר, אבל בסוף אין כמו פרויד, הוא מחכים ופותח את הראש לחשיבה עמוקה ללא גבולות.