דקלי פרא הוא ספר המורכב משני סיפורים נפרדים שיכולים אמנם להקרא בנפרד, אך הקריאה בספר כפי שהוא כתוב, מעצימה כל אחד מהסיפורים הניפרדים. כל סיפור משקף בהיפוך את השני. בשני הסיפורים,"דקלי פרא" ו"הזקן" (אני חושבת ש"הזקן" זה כינוי למיסיסיפי OLD MAN RIVER)מתוארים
שני גברים שהשתלשלות חייהם, אחד אסיר שישב מנעוריו בכלא ושני סטודנט חרשן שלא הרים את האף מהספרים. שניהם נסחפים במערבולת אימתנית האסיר במי הנהר והסטדנט שאך סיים את לימודי הרפואה, באהבה. שניהם מנסים להתמודד עם הסופה שפרצה לחייהם המונוטוניים באופן נוקשה של אמונות ואידאולוגיות שניסיון חיים לא הגמיש שניהם מסיימים בסופו של דבר בכלא מרצון. שני הסיפורים מרתקים ואם איני טועה מ"הזקן" עשו גם סרט. הסיפורים אינם קלים לקריאה. פוקנר הוא סופר תובעני אך המאמץ שווה בעיני ומתגמל. בתום הקריאה עוד נשאר הרבה במה להרהר.

פוקנר שינה את שם היצירה הנפלאה הזאת, כמה שנים לאחר פרסומה, ל"אם אשכחך ירושלים". משום מה, התרגום לעברית דבק בשם המקורי, שהוא שמה של אחת משתי היצירות בספר הנפלא הזה.
טיפ לקריאה מודרכת: מה הקשר בין שתי הנובלות בתוך היצירה?

כנראה שפוקנר הוא סופר גברי מדי בשבילי או דרומי מדי...אני לא יודעת מה הסיבה - הספר היה בשבילי איטי להחריד. לאחר שלמדתי עליו וקראתי את אחרית הדבר הבנתי אותו טוב יותר, יש לו מבנה ייחודי של עלילות מקבילות (הפרקים של שתי העלילות המקבילות מופיעים לסירוגין בזה אחר זה) והוא מעורר מחשבה בהקשר של החברה המודרנית ומיתוס האהבה הרומנטית, אבל...הקריאה מפרכת. מתחיל טוב ואז משהו קצת נתקע לי. אני בד"כ מתאהבת גם בספרים שלא ממש אהבתי מקריאה ראשונה כל עוד אני לומדת להכיר את הרעיונות שמאחוריהם ולהבין אותם יותר לעומק ובמקרה הזה כאמור יש רעיונות יפים, יש מחשבה, יש מסר...אבל הביצוע היה מעייף למדי. כך שאאלץ להסתפק בציון בינוני (בקנה המידה שלי, כן? פוקנר ממש לא זקוק ל"ציונים" שלי :)).

קשה לקריאה. כתוב כשני סיפורים שונים לחלוטין בזמן ובמקום. אך האוירה המלנקולית והתחושה של אסון באויר מלווה את כל הספר. שווה לקרוא. קלסיקה. הכתיבה עצמה מדהימה באיכותה.