את סיפור אהבתם הגדולה של איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד אנו מכירים מהשיר אהבתו של איתמר בם אב"י, לו אהבתיני לאתי.
בספר הזה מתחקה נכדם של בן ציון בן יהודה ולאה, הלא היה מומה שלו, אחרי חיזוריו של סבו, סירובה של סבתו, היחס העויין של משפחתה אל החתן המיוסר ואל משפחתו בכלל, ואל עוד עניינים שהסעירו את הישוב הישן בירושלים.
איתמר בן אב"י הוא דמות מיוחדת, ומקומו בהיסטריה של התחדשות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, בטוח ושמור. אך אני לא בטוחה אם הספר הזה מחזק או מערער את מקומו, כי איתמר נדמה לי, אחרי קריאת הספר, הרבה יותר מטורלל.
למרות שאני מכירה את נטייתו של חובב להגחיך את המורשת המשפחתית, ואפילו אהבתי את זה בספריו הקודמים על משפחתו, אני לא בטוחה שבספר הזה ההומור מאזן את הדרמה והטרגיות שעולה במכתבים.
אהבתי את ההקבלות בין המכתבים השונים שמעמידים בסימני שאלה את הסיפור שכל אחת מהדמויות המעורבות מספרת. ואהבתי את ההצצה לרכילות בישוב הישן בירושלים.
ככה-ככה בסולם תמר, לרומן העברי הראשון.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
