מה שסנטו. כמובן שכל אחד זכאי לדעתו האישית ולבסס אותה על כל דעה מוקדמת שיש לו . אבל לכתוב בקורת על ספר שלא קראת כלל - יש בזה טעם לפגם לדעתי.
לעצם העניין- בכל ספריו הרבים גיל חובב מספר על משפחתו , סיפוריו מלאים אהבה והומור, הם מענינים ומספרים לנו על תקופה שכבר די רחוקה מאיתנו ,
שנות ה - 70 של המאה הקודמת ודרומה,
במקרה הזה הספר מבוסס בעיקר על מכתביו של איתמר והאמת - זה די משעמם.
איתמר מצטייר כאיש אובססיבי ,שקוע בעצמו, שתלטן, קנאי ,מלא פאתוס ומוקצן. בכלל לא התפעלתי ממנו וזה קצת הרס לי את אחד השירים האהובים עליי ביותר (התנגן לי בראש לאורך כל הקריאה ) שהפך להיות המנון הסטוקר.
אז אולי אתה צודק אב"פ ויש דברים שצריך להשאיר בתהום הנשייה.
לעומת זאת הקטעים שלא כללו השתפכויות אהבה היסטריות נכתבו בעברית יפה ומרשימה. בכתיבה של כל השלושה גם איתמר גם לאה וגם גיל ניכרת אהבה עצומה לשפה ולארץ.

תודה פאלפ, סליחה שלא הודתי לך עוד קודם.

סקירה מרתקת. לדעתי אין שום פגם בפרסום התכתבות בין שני נאהבים מן העבר, שכבר לא איתנו, במיוחד אם הם אנשים מסקרנים. מפאת כבודם, ניתן להשמיט פרטים אינטימיים מדי, אך מה התכלית בהסתרה? אם זה לא יתפרסם, זה פשוט יישקע בתהום הנשייה.

תודה ליעל ולכל החברות והחברים שלקחו חלק בדיון הזה. סופסוף כתבתי משהו שהוביל לדיון
ועם היד על הלב תהיה תגובה אשר תהיה אני מכבד את כולם. יעל, אני מתנגד לשימוש
בתכתובת אישית ולא משנה לי מי עושה בה שימוש. אני לא אגזים אם אומר שאני מרגיש
להבדיל כמו אחד שמסתכל על העולם דרך חור המנעול, מה שהייתי עושה כילד ובשום פנים
ואופן לא כבוגר. גורם לי לאי-נעימות. כנספחים בסוף של ספר אני עוד יכול לקבל את זה אבל
ברגע שזה בסיס של ספר או תוכן של ספר שנכפה על הקורא, אני לא אוהב את זה בלשון המעטה.

הבעייה שהעלית מעניינת אותי יותר מהספר.
האם לשמור על פרטיותם של כותבי מכתבים, שהם כבר מזמן שוכני עפר, או לספר את סיפורם? אני מודה שלא חשבתי על הנושא הזה, עד להתייחסותך זו. אין לי גם דעה בעניין הזה. אבל אני מכבדת אדם שמביע עקרונות המונעים בעדו מלקרוא ספר.

נהניתי מאד מספריו של גיל חובב ("מטבח משפחתי" ו "סוכריות מהשמים" מהשלישי כבר פחות) בהם תיאר את בני משפחתו (המוכרים יותר ופחות) ואת ילדותו בעיר שנעלמה מזמן. הוא הצחיק אותי בהומור אותנטי ובלתי-מתאמץ. אני מניחה שאם סופר שאינו בן משפחה היה כותב את הסיפור ומשתמש במכתבים, כמו שסופרים עושים, ההתנגדות שלך היתה פחותה.

אהוד, לפי תיאור הספר בסימניה, הוא אינו מביא רק את סיפור אהבתם של איתמר ולאה, אלא באמצעות מכתביהם ומכתבי בני משפחה אחרים מנסה לבדוק "כמה אמת וכמה שקר היו בסיפור הבוער הזה, ותוהה מה נשאר ממנו כיום.". מכאן אני מבינה שהספר חושף צדדים אחרים/נוספים בסיפור המוכר לנו.

איני רואה כל בעיה עם זה. למשל, סיפור אהבתם היה גם סמל לדחיית האצולה הספרדית דאז את האשכנזים העניים שזה מקרוב באו. והנה גיל חובב מצטט מספרה של חמדה בן יהודה, דודתו של איתמר ואמו החורגת, ציטוט שעיקרו : איתמר מנסה להתקרב לעדות המזרח שבראייתו הן המקור שלנו ואליו אנחנו חוזרים. אבל היא מחזיקה בדעה כי "לא באנו הנה להתבולל בעדות המזרח שלנו או בעם־הארץ. חלילה! באנו לשמור על תרבותנו האירופית ואדרבה, לזרעה ולנטעה בתוכם." קשה לי לקבל במלואה את פרשנותו של גיל לדברים הללו, המובאת בהמשך הספר, בין היתר מכיוון שהיו משפחות ס"ט משכילות ואמידות. הנושא לכשעצמו, מבלי להיכנס לתוכו, אקטואלי במידה מסוימת עד היום.
(הציטוט מתוך הפרק הראשון המופיע באתר "עברית".)

אפשר גם להתענג על הדימויים והשפה העברית הנפלאה, "לאה, לאתי, את יפה ונעימה, את כל אשר רציתי, את דומה לפרחים, את גמישה כתומר וחמה כשמש, את הטבע בכל גדולתה....".

תודה שחשפת אותי לספר. אם אראה אותו בחנות ספרים/ בספריה, אדפדף ובהחלט אשקול לקרוא.

עולים בדעתי לפחות שלושה ספרים מצוינים בהם הכותבים תיארו את ההיסטוריה המשפחתית שלהם כשבחלקם נכללו גם רצף מכתבים אמיתיים: "צילה" של יהודית קציר, "כלה" של אורה אחימאיר ו"שלך סנדו" של צבי ינאי.
אהוד, אני מסכימה איתך שהפרקטיקה הזו יכולה להיות בעיתית לפעמים. למשל, שמדובר במכתבים שכוללים הרבה פרטים אינטימים וכשברור שהכותבים לא רצו שכתביהם יתפרסמו וייחשפו לציבור הרחב.לא קראתי את הספר של חובב כך שאינני יכולה להביע את דעתי על המיקרה הספציפי הזה.

מיקה, אם זו היתה ביוגרפיה ניחא אבל זו לא ... כל הרעיון של הספר הזה הוא בסיס תכתובת אישית.
אני לא רואה כל טעם להמשיך ולדוש בנושא, לדעתי עמדתי ברורה. עם זאת אני חלילה לא רוצה
שתחשבי שאני מתעלם ממך. כנ"ל לגבי ספר כמו "מכתבי יוני" שהזכרתי. שוב הבעיה לדעתי היא
התכתובת האישית. להבדיל מזה, אין לי בעיה עם כתיבת סיפור לזכר ... אבל ברגע שמוציאים את
האישי למניין הכלל, לי זה כואב שמוציאים מזה מה שאין בזה, אלא אך ורק ברמה האישית ותחשבו על זה ...

לא הבנתי מה הבעיה? חובב כתב ביוגרפיה או סיפור של סבי-רבא שלו. הסיפור הזה בשילוב העברית הוא גם נושא ההרצאות שלו. הוא סופר, זו העבודה שלו. ואם זה היה על שתי דמויות מומצאות?
ואהוד, בקשר לתגובתך האחרונה - לא בדיוק קשור לנושא הספר הזה, אלא לתגובתך - דווקא הרבה משפחות שכולות מוציאות או שואפות לפרסם ספר לזיכרון, כולל כמובן התכתבויות. לא נראה לי שזה המקרה בספר הזה, כי אם סיפור.

בזה נסכים לגמרי, אהוד.

גיל חובב אולי לא מוציא ספר לשם שמיים אבל דווקא יש לו ספר שנקרא "סוכריות משמיים".
טוב מורי, זה ברור שבניגוד לפעמים בהם אתה מביע את דעותיך, איתי אתם באמת
לא חייבים להסכים אבל כתבתי בכנות על משהו שלי כואב. כבר הבעתי את דעתי
ואף העלתי נימוק, אני לא רואה טעם בלמסחר משהו כמו תכתובת אישית וזה אגב,
להבדיל אלפי הבדלות גם דעתי עם ספר כמו "מכתבי יוני" ובלי כל קשר לעמדה פוליטית,
אני מבין את כל הרגישות לעניין. גם אני בא ממשפחה שכולה. מפה ועד לפרסם ספר רק
בגלל ... הדרך ארוכה.

סנטו, גם אני לא רואה בעיה. גיל חובב מתפרס גם מכתיבה והוא לא מוציא ספר לשם שמיים.

סנטו, תהיה בטוח שלאיתמר בן-אב"י לא היו כל כוונות מחסריות, מה שכן יש כוונה בספר הזה
של גיל חובב. לי יש בעיה עם כל מה שהוא לשם מסחר, ובמיוחד דברים שקרובים ללבי. אם
זה לא ממסוחר, למה למסחר את זה. לו יכולתי הייתי מדבר ללבו של גיל חובב ואומר לו: בוא
נעזוב התכתובת הזאת כמשהו שרחוק מכל הטרפת שמתרחשת בימינו. ברגע שאתה מפיץ
אותה ברבים היא מאבדת מהיחוד שלה. אני כותב את זה מתוך כאב וכמובן גם כבוד שיש לי.

לא רואה בעיה עם כך שנכד כותב ביוגרפיה על סבו ומשפחתו, הרי איתמר בן אב"י עצמו כתב אוטוביוגרפיה שחלק גדול ממנה מוקדש לפועלו של אביו, ויש עוד הרבה דוגמאות. רבים מספרי הזכרונות הללו הם מקור מצויין למידע על התקופה והאישים שפעלו בה. אתה גם מציין שלא קראת את הספר, אז לא ברור לי מדוע הקטילה הנחרצת הזו.

קראתי בערך בגיל 11 את 'הבכור לבית אב"י'. זוכר לטובה

דווקא אני לא רואה בזה דבר רע אבל לקנות אותו לא שווה. אם מתישהו יזדמן בספרייה אז אשקול לקחת. לא לפני. חבל על הכסף, לטעמי.