“ספר מקסים. אהבתי אותו. חלופת המכתבים בין איתמר בן אב"י ללאה אבושדיד, לימים רעייתו - מעבר להצצה "הרכילותית" מראה כיצד נראתה אהבה אז בימים ההם - הימים בהם הבדלי מעמדות, מצב כלכלי, יחסים בין עדתיים השפיעו בצורה דרמטית על היכולת לאהוב מי שהוא לא בן מעמדך, בן עדתך. העברית המצוחצחת, האנכרוניסטית החדשה של אותם ימים - היא זכר לימי המכתבים שהוחלפו בין אוהבים (בהעדר מיילים, אינסטרגם, ווטסאפ ועוד). הטקסטים הלא יאמנו האלו מלווים בהערותיו הציניות, אבל האוהבות של הנכד - גיל חובב - מחבר הספר שהיתה לו היכולת להגיע למסמכים האותנטיים ואף מזכרונותיו האישיים משיחותיו עם לאה אבושדיד - גיבורת הספר - סבתו. בקיצור - אהבתי בהחלט.”

“מעולם לא היו לי טענות נגד גיל חובב, כותב ספר זה, גם לא עכשיו אבל מי שרוצה לקרוא על האהבה בין איתמר בן-אב"י ללאה אבושדיד יכול היה לקרוא עד היום את "אהבת איתמר" של דבורה עומר. אני עם כל הכבוד לא מבין מה פתאום הצורך של גיל חובב לעסוק במסחר האהבה של סבא וסבתא שלו, כשהוא מציע בספר זה את התכתובת שהיתה ביניהם. לדעתי צריכה להיות לזה סיבה טובה מכל מקום לו זה היה תלוי רק בי הייתי עוצר את מכונות ההדפסה.

איתמר בן-אב"י, מאבי העיתונות בארץ הוא גיבור שלי מגיל צעיר. לא רק בזכות הספר "הבכור לבית אב"י" שגם אותו כתבה דבורה עומר, אלא יותר בזכות זה שמגיל צעיר (אי-שם בשנות השמונים של המאה ה-20) שאלתי ספרים בספריה העירונית במתחם של המבוגרים וגיליתי בזכות עצמי את מה שבן אב"י כתב, בספר שלו, "עם שחר עצמאותנו". הכתיבה שלו היתה רחוקה מכל מסחר וגם בזרם העיתונות הוא היה יותר חלוץ שפרץ זרם שאליו הצטרפו עם הזמן יותר ויותר ופחות כזה שמצטרף לאחרים.

את הספר הזה ודאי שלא אקרא ואין צורך לשכנע אותי, ואשר לגיל חובב מן הסתם אמשיך לחבב אבל הצעד הזה באמת שמצער אותי.”

“את סיפור אהבתם הגדולה של איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד אנו מכירים מהשיר אהבתו של איתמר בם אב"י, לו אהבתיני לאתי.
בספר הזה מתחקה נכדם של בן ציון בן יהודה ולאה, הלא היה מומה שלו, אחרי חיזוריו של סבו, סירובה של סבתו, היחס העויין של משפחתה אל החתן המיוסר ואל משפחתו בכלל, ואל עוד עניינים שהסעירו את הישוב הישן בירושלים.
איתמר בן אב"י הוא דמות מיוחדת, ומקומו בהיסטריה של התחדשות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, בטוח ושמור. אך אני לא בטוחה אם הספר הזה מחזק או מערער את מקומו, כי איתמר נדמה לי, אחרי קריאת הספר, הרבה יותר מטורלל.
למרות שאני מכירה את נטייתו של חובב להגחיך את המורשת המשפחתית, ואפילו אהבתי את זה בספריו הקודמים על משפחתו, אני לא בטוחה שבספר הזה ההומור מאזן את הדרמה והטרגיות שעולה במכתבים.
אהבתי את ההקבלות בין המכתבים השונים שמעמידים בסימני שאלה את הסיפור שכל אחת מהדמויות המעורבות מספרת. ואהבתי את ההצצה לרכילות בישוב הישן בירושלים.
ככה-ככה בסולם תמר, לרומן העברי הראשון.”

“למרבה ההפתעה הפעם ספר של גיל חובב היה די על הפנים.
רובו של הספר פשוט ציטוטים של מכתבים וזהו.
התייאשתי באמצע.
די אכזבה לעומת שאר הספרים שלו.”