ביקורת ספרותית על Treblinka מאת Jean-Francois Steiner
ספר טוב

---

כרגיל אצלי, הגעתי אל הספר הצרפתי הזה לגמרי במקרה; הוא היה מונח על ספסל ברחוב ומכיוון שמזמן לא קראתי בצרפתית, לקחתי וקראתי אותו. הספר מספר את סיפורו של מחנה ההשמדה טרבלינקה, שבו נרצחו קרוב למיליון יהודים. אבל זהו איננו ספר תעודי רגיל של ניצולים או של היסטוריון; אלא, המחבר כתב מין דוקודרמה, המתבססת על עובדות ידועות ועדויות של ניצולים. אבל זוהי מין תערובת של אמת שיש בה גם דמיון... כלומר לא נראה לי שיש מחלוקת על העובדות הבסיסיות והמאורעות שקרו, אבל יש כאן גם דיאלוגים ושיחות שברור שיצאו מדמיון המחבר. מדובר כמו שכולנו יודעים במחנה השמדה שכל המגיע לשעריו נכנס ל"פלנטה אחרת" - המונח שהטביע ק.צטניק בעדותו. הגיהנום הזה ניסה להמשיך עד הרגע האחרון את אשליית היהודים המגיעים אליו, שהוא בסך הכל תחנת-רכבת תמימה, שממנה נשלחים היהודים למקומות שונים... הוקמה תפאורה שמתאימה לסט של סרטים, עם שלטים המכוונים את הבאים לערים אחרות: ללובלין קרקוב וכו' עם שעון של תחנת-רכבת שתמיד הראה את אותה השעה... שלט של בית חולים וכו'. למעשה רוב השלטים הללו הובילו ישירות את היהודים אל תאי הגזים... נגע ללבי אחד מהסיפורים שקשה לשכוח אותו. להבדיל מהרכבות מהמזרח שהשתמשו בקרונות של בהמות, הרכבות שהובילו את היהודים ממערב-אירופה, היו רכבות רגילות למראה והיהודים ישבו בהם עם חפציהם כאילו הם בנסיעה רגילה... לאחת מהרכבות הללו נקלעה במקרה, אישה גרמניה עם שני ילדיה הקטנים. היא נסעה לפולין לפגוש את בעלה קצין האס-אס והעובדה שהרכבת שנסעה בה מלאה יהודים כנראה לא הפריעה לה...
רק כשהורדו כל הנוסעים מהרכבת בטרבלינקה, הבינה פתאום לאן הגיעה... היא פרצה בזעקות ודרשה לדבר עם המפקדים של המחנה. זה לא עזר לה; היא נשלחה נושאת את שני ילדיה, עם שאר היהודים לתאי הגזים... בטרבלינקה הועסקו כאלף אסירים יהודים
שהועסקו בעבודות הפיזיות השונות של פינוי גופות הנרצחים. ליקוט חפצים בגדים תכשיטים וכסף שנשאו הנרצחים. בין שאר העבודות גם קבירת הגופות בקברי אחים ענקיים ובתקופה מאוחרת יותר הוצאת הגופות ושריפתן בקרמטוריום ובניסיונות שונים לטשטש את מה שאירע... הספר מספר את סיפורם של אותם יהודים – ה"זונדר קומנדו". ההתמודדות הנפשית הבלתי-אפשרית שלהם עם העבודה האיומה שבה הועסקו. וחיי היום-יום ה"נורמליים" כביכול היחסים שלהם עם מפקדי המחנה הנאציים המכונים בספר "הטכנאים". התופעות המוזרות של שעשועים במחנה למשל קרבות איגרוף שאורגנו ע"י מפקד המחנה... ההתארגנות החשאית והניסיונות שבסופו של דבר הצליחו של מרד ושריפה של המחנה
מרד שהשתתפו בו כשש-מאות מהאסירים מתוכם שרדו שנה מאוחר יותר רק כמה עשרות אנשים וכמה מהם, הם שהעידו בפני שטיינר המחבר, סופר ועיתונאי צרפתי. שאביו שלו, נרצח גם הוא במחנה ריכוז אחר בפולין...
הספר מרתק לדעתי אני בהחלט ממליץ עליו! אלא שלצערי הוא לא תורגם לעברית אבל אני יודע שהוא כן תורגם לאנגלית... והערה אישית שפתאום עלתה בדעתי, שלוש מדודותיי נרצחו גם הן עם בעליהם וילדיהם בטרבלינקה, אליה הם נשלחו מהעיירה שלהן... אמי ז"ל אחותן – כבר חיה אז בתל-אביב... אבל זהו כבר סיפור אחר...

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על Treblinka