ביקורת ספרותית על המלכה העליונה - בני הערפל #3 מאת הולי בלק
ספר מעולה

---

זה מוזר, ששמעתי שיש בספר הזה סמאט, ואז קראתי אותו, ובעיניי זה באמת לא נחשב.
אני אפילו לא יכולה להסביר מה היה שם, אבל ממש סמאט זה לא.
לדעתי, הסדרה הזאת מתאימה לנוער מגיל 13 ומעלה.
גם אם יש בה תכנים שבאופן כללי לא מתאימים, בעיניי זה לא נעשה בצורה בוטה.

הספר היה מעולה.
הדבר הראשון שהרגשתי שכשהתחלתי אותו, הוא שהתחלתי להתאהב בקרדן.
ההתחלה שבה מספרים קצת על איך שקרדן גדל, ואיך קרה שיצאה לו התדמית האכזרית שיצאה, ממש שבתה את ליבי.
היא הזכירה לי את ההקדשה בתחילת ספר שנקרא "האותיות הקטנות":

"לנערות שחלמו לפגוש נסיך, אך מצאו את עצמן מתאהבות ברשע שלא הובן כהלכה."

זאת אחת ההקדשות טובות שקראתי בחיי.
מאז שקראתי את Beach Read ("רומן קיץ" של אמילי הנרי), אני יותר שמה לב להקדשות.

למה אני כותבת את זה?
הממ.
אני חושבת שאני אוהבת לקרוא הרבה יותר ממה שאני חושבת.
כאילו... לא נראה לי שאני לגמרי מודעת לדברים שהספרים עושים עבורי, וכמה שזה משמעותי עבורי.
הטרילוגיה הזאת ספציפית, נתנה לי להרגיש שוב מה זה לרצות לקרוא בתדירות גבוהה, כי אני במתח וסקרנית לראות מה הולך לקרות.
היא לא הייתה הדבר הכי מדהים שקראתי בחיי, אבל היא הייתה ממש טובה, ומקורית, ומפתיעה, ומשהו בה נחרט.
הייתי מסיימת את כל הספר הזה ביום אחד, כי הוא קצר נורא, אם לא הייתי מתחילה לקרוא אותו ביום שישי ורוצה לסיים אותו סמוך למוצאי שבת כדי שיהיה לי קל יותר לכתוב עליו ביקורת.

אני לא יכולה להגיד על הספר הספציפי הזה הרבה מבלי לעשות ספוילרים, ואני בהחלט מעדיפה לא לעשות ספוילרים.

אהבתי את בניית העולם, אהבתי את הדמויות, אהבתי את זה שהדמות הראשית שלנו צמאה לכוח ושליטה אבל לא שרוטה לגמרי וחסרת לב.
אהבתי את זה שלקרדן יש זנב.
אהבתי את הקשר המתוסבך בין ג'וד לאויב שלה בספר הזה.
אהבתי את זה שאני כבר יודעת דברים על הספר הרביעי שמתרחש כמה שנים אחרי סיום האירועים בספר הזה.
אהבתי את ההפתעות הרבות שיש בסדרה הזאת, וזה לא כי הן היו ממש מפתיעות, אלא בגלל שהן היו מאוד מהנות עבורי.

האם זה היה מייסר שלא היה כאן מספיק בעיניי מג'וד וקרדן בתור זוג - כן.
אבל אי אפשר לקבל את הכול בחיים...
כנראה שאם אני רוצה יותר רומנטיקה בחיי, אני צריכה לקרוא רומן רומנטי ולא ספרי פנטזיה.
או, לצאת עם מישהו.
אבל לצאת עם מישהו זה חתיכת כאב ראש. הרבה יותר קל לנהל מערכת יחסים עם ספרים.
מה גם שזה אף פעם לא כמו בספרים, ובתור מישהי שהטלוויזיה והספרים לימדו אותה את כל מה שהיא יודעת על העולם... זה די חשוב עבורי.
אני די בטוחה שאני לא אתחבר לבחור נורמלי וטוב... כי מה כבר יכול להיות לי במשותף עם בחור נורמלי?

כשאני חושבת על זה, רוב הגברים שמצליחים להגיע אליי, די מדוכאים.
אף פעם לא התחברתי עם מישהו שלא סובל מדיכאון, או שאין לו תסביכים עם המשפחה שלו, או שלא אכפת לו מה אחרים חושבים.
אוף.
למה אני כל הזמן עושה את זה?
אני כותבת את הביקורת הזאת כבר שלוש וחצי שעות.
מחקתי ה-ר-ב-ה דברים.
וכשסוף סוף חשבתי שהנה, אני מצליחה לסנן את כל מה שלא רלוונטי, משהו אחר נכנס.
כנראה שזאת תופעת לוואי של פרישה מכתיבה, כל הדברים שלא כתבתי מחפשים כל דרך אפשרית החוצה.

אוקיי.
מכיוון שאי אפשר לקבור את זה, וזה תמיד צף לא משנה שאני מוחקת - אני אנסה לחבר את זה לטרילוגיה הזאת.

אז ג'וד נחטפת לעולם הפיות, ולמרות שהיא כבר בוגרת ויכולה לחזור לעולם בני התמותה, היא לא רוצה.
היא רוצה לחיות בעולם הזה, כי שם גדלה וזה מה שהיא מכירה, היא רוצה להיות שייכת כי מבחינתה היא כן שייכת.
היא לא יכולה לחזור לעולם בני התמותה שם אין קסם, כי היא פשוט לא רוצה, היא כבר לא יכולה להזדהות עם העולם שממנו נחטפה.

אני חושבת שזה מה שקורה לי עכשיו.
שאני מתחילה לראות שיש כל כך הרבה בחיי אני כבר לא מזדהה איתו, למרות שאני אמורה.
ולמה זה?
כי ראיתי ונחשפתי ליותר מדי בחיי, שהוא אחר ושונה מהרגיל.
התחלתי להכיר תחושות שונות, מחשבות שונות, התחלתי לראות את עצמי ואת העולם אחרת, ומזה אי אפשר לחזור לאחור.

אי אפשר למחוק את הדברים שאנחנו יודעים, גם אם לדעת אותם גורם לנו הרבה סבל.
כמובן שאני תמיד יכולה להכיר בחור נורמלי, ולצאת איתו...
אבל אם אני לא מזדהה איתו, אם אני לא מרגישה שייכת איתו, אם אני מגלה שהראיית עולם שלו צרה משלי... אני רק ארגיש בודדה במחיצתו.

הרי למה אין לי חברים?
כי אני כלבה?
כי אני אנטיפתית?
כי אני אומרת את האמת?
נראה לכם?!
ממש לא.

לא משנה כמה רעה אני אהיה, אני תמיד אמצא אנשים טובים שיקבלו אותי כמו שאני, ללא שום ביקורת.
אבל זה לא מה שאני מחפשת באנשים.
כאילו כן. שיקבלו אותי כמו שאני, כמובן. אבל זה לא רק זה.

שורה תחתונה, היום אין לי חברים כי אני פשוט כבר לא מזדהה עם אף אחד.
רוב האנשים, גם אם הם מרגישים בדיוק כמוני, עדיין יעדיפו להישאר בקשרים האלה; בעיקר אם הם עם אנשים טובים.
אבל אני חושבת שאנשים טובים מאוד עדיין יכולים לא להתאים לך בכלל.
נראה שהיום אנשים פשוט רוצים כמה שיותר קשרים, וכל קשר שווה להם משהו, אבל אצלי זה לא ככה.
מבחינתי כל קשר שלא נותן לי את מה שאני רוצה, תופס את המקום של קשר שכן יכול לתת לי את מה שאני רוצה.

אני לא רוצה קשרים רק כדי שיהיו לי קשרים, אני רוצה קשרים בשביל המהות שיש ביצירת קשר עם אדם אחר.
מהי המהות הזאת?
איי הב נו פאקינג איידיע.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על המלכה העליונה - בני הערפל #3