ביקורת ספרותית על הנסיך האכזר - בני הערפל #1 מאת הולי בלק
ספר מעולה

---

יש שמועה כזאת שמסתובבת בעולם, שהולי בלק שמה סמים בספרים שלה.
אחרי שקראתי אחד מהם, אני יכולה להגיד שאני מבינה למה אנשים אומרים את זה.
כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי ככה כלפי ספר; שאני רוצה לקרוא אותו ברגע זה, שאני חייבת לקרוא אותו, שאני פשוט לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.
ממש עיכבתי את עצמי מלסיים לקרוא אותו ביום אחד, כי רציתי ליהנות ממנו יותר, ולהימנע מלהרגיש שבלעתי את הסיפור מהר מדי ושאני צריכה לקרוא אותו שוב.

אני כל כך שמחה שכבר הזמנתי את ההמשכים שלו, ושהם אמורים להגיע מחר.
אני לא בטוחה אם זה יהיה חכם מצידי לבלוע את כל הטרילוגיה הזאת בשבוע, בעיקר כשזה כל כך נדיר עבורי בימים אלה ליהנות מספרים ברמה כזאת... אבל אני בהחלט שמחה שיש לי את האופציה.

טרילוגיית בני הערפל מאוד מוכרת בחו"ל, ויש עליה הרבה שיח ברשתות החברתיות.
אני חושבת שכל מי ששמע חוות דעת על הספר הזה, יודע שהספר הראשון הוא אולי הכי מאכזב בעיניי הקוראים, ושרובם אוהבים בעיקר את הספר השני.
אז הגעתי לספר הזה עם ציפיות נמוכות, ידעתי לקראת מה אני מתרגשת וידעתי שזה כנראה יקרה רק בספר השני.
אז פשוט נחתי לי בשלווה כשקראתי את זה, התייחסתי אל הספר הראשון כאל חופשה בתוך עולם קסום, שאני יכולה לחקור אותו ולהכיר אותו לעומק, ולהכין את עצמי לפני שהעניינים מתחילים ממש לתפוס תאוצה בספרים הבאים.
בדיעבד, בספר הזה היה הרבה אקשן ומתח, פשוט לא מהבחינה הרומנטית.

פנטזיה רומנטית זה הז'אנר עבורי, אין כאן שום ספק.
שכחתי שככה אני אמורה להרגיש כשאני קוראת ספרים, ונזכרתי שהפעם האחרונה שבאמת הרגשתי ככה הייתה עם "קרס", הספר השלישי בתולדות הלבנה.
החלק של הרומנטיקה לא ממש נכנס חזק בספר הראשון, אבל אני חושבת שאני מתה על זה שיש לי זמן איכות עם הדמות הראשית שלנו, לפני שאני מתאהבת בבחור שהיא מתאהבת בו.
כל מי ששמע על הטרילוגיה הזאת יודע שיש כאן משונאים לאוהבים, ואני באמת לא יכולה לתאר לעצמי איך מישהו יכול להתחיל את הסדרה הזאת, ולא לדעת את זה עליה.

אז ככה, בסדרה הזאת אנחנו עוקבים אחרי ג'וד, שכמו שכתוב בתקציר נחטפת לעולם הפיות יחד עם שתי אחיותיה.
היא גדלה שם בחברת בני הפיות האצילים, והיא ואחותה התאומה טרין, מקבלות יחס די מחורבן בגלל שהן בנות תמותה נחותות שגדלות כמו אצילות.
אני אוהבת את עולם הפיות, אני אוהבת את זה שפיות לא יכולים לשקר, אני אוהבת את זה שיש לפיות כוח להקסים בני אדם לעשות את כל מה שהם רוצים ושעולם הפיות מאוד מסוכן עבור ג'וד מהבחינה הזאת.
מתעללים בה, אף אחד לא באמת מתייחס אליה כאל שוות ערך וכולם ממעיטים בערכה...
וזה מה שעושה את הספר הזה לכל כך כיפי, כי ג'וד יודעת שיש לה רק שתי דרכים להיות שייכת בעולם הפיות:
1. להתחתן עם אחד מהם.
2. להיות חלק מחצר המלכות כאבירה.

הדבר היחיד שג'וד חושקת בו לאורך כל הספר הוא כוח, וכן, גם להכאיב ולפגוע בנסיך קרדן, שמשום מה ממש שונא את ג'וד.
היא רוצה להשתוות בכוחה אל הפיות, והיא לא רק רוצה להיות כמוהם ברמת היופי והאכזריות - היא רוצה להתעלות עליהם.
הם נוראיים אליה, ובזים לה, ולכן היא החליטה שאין לה ברירה אלא למצוא דרך להיות גרועה מהם.
ג'וד היא דמות ראשית לא טיפוסית, שמתעצבנת כאשר מישהו אומר לה שהיא לא הטיפוס שהורג, ורוצה להוכיח שהיא כן מסוגלת לשפיכת דמים... אז אני די מחבבת אותה.

אני חושבת שאין טעם לקרוא את הטרילוגיה הזאת רק בשביל הרומנטיקה, כי העיקר כאן הוא התככים והפוליטיקה של ארץ הפיות, והרומנטיקה פשוט משתלבת בתוך זה.
זה כיף להכיר את החוקים בעולם הפיות, אבל לי באופן אישי היה קצת קשה לפעמים לדמיין את ההבדלים ביניהם, כי בספר הזה פשוט כתוב "הוב", "פיקסית", "אימפית" - ואני לא יודעת מה זה אומר.
אז למי שלא יודע ממש כלום כלום על עולם הפיות, לדעתי יהיה קשה לדמיין את הפיות בצורה עשירה.
לי באופן אישי זה לא הפריע יותר מדי, אבל זה לגמרי היה יכול להוסיף לי אם היה איזשהו מילון שמסביר יותר.
כי מה לעשות, כשפתאום נכנסת דמות עם פרוות זהב, וידיים ארוכות שאם לא הייתה מקפלת אותן היו נגררות על הרצפה, וזה כל המידע שאני מקבלת על הפיה הזאת - קשה לי לדמיין משהו אחר חוץ מביגפוט.
אם לא הייתה מפה בתחילת הספר, הייתי מתקשה לדמיין את הממלכה הזאת, וגם עם המפה, הארמון פשוט נראה כל כך מוזר... לא ממש הצלחתי לדמיין איך הוא נראה לפי מה שתואר לי וממה שראיתי מהמפה, אז פשוט דמיינתי אותו איך שהתחשק לי כי לא הייתה לי ברירה.

אני מבינה למה אנשים אחרים יכולים לתת לספר הזה ארבעה כוכבים ואפילו שלושה, כי זה באמת תלוי בציפיות שיש לקורא מהספר.
אצלי באופן אישי, אם לדמות את הספר הזה למשהו, אז עבורי הוא היה כמו אבקת סוכר.
הייתי מכורה, לא יכולתי להפסיק, רציתי יותר וכמובן שזה לא היה משביע - אבל לא היה לי אכפת - כי זה היה בדיוק מה שרציתי.
לא רציתי את הסופגנייה, או את העוגה או כל מאפה אחר שמעליו מפוזרת אבקת הסוכר...
רציתי את אבקת הסוכר עצמה, ברמה של ללקק אותה מהמשטח.
לכן נתתי לספר הזה, שהוא כל כולו אבקת סוכר מבחינתי, חמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על הנסיך האכזר - בני הערפל #1