כבר משם הספר "קללת נצח על קורא דפים אלה" אפשר להבין כמה שהספר הזה מיוחד, ומה על "הקללה"? אני לוקח את זה כחלק מההומור של הסופר, מנואל פואיג המוכר יותר בזכות ספר אחר שלו, "נשיקת אשת העכביש" אבל בכנות ימים יגידו. אני אומר ומתגרה בעצמי.
מעולם לא חשבתי שאני אקח ואקרא ספרי מחזות, לא שלהבדיל ממדע בדיוני הג'אנר לא מדבר אליי אלא שהספר הזה שכולו דיאלוגים ללא תיאורים, הוא הכי קרוב לזה. בכל זאת נהנתי לקרוא אותו וחשתי כאילו אני יושב ומקשיב לשיחת חולין, כשאחד הוא מאושפז במוסד במצב תשוש (בין אם מפאת גילו או בשל איזו מחלה ... את זה נדמה שתחליטו ביניכם לבין עצמכם תוך כדי קריאה) והשני הוא מישהו שבא לסייע לו.
~ספויילר קצרצר~ שהוא לכאורה עניין שולי בין השיחות שלהם ואגב למרות שתוך כדי קריאה אפשר להבחין מתי מתחילה שיחה ומתי היא מסתיימת אין באמת הפרדה ביניהם אלא טקסט רציף. עולה אותה שאלה שמן הסתם חברי סימניה שואלים זה את זה, איזה ספר אתה הכי אוהב? והתשובה (תתפלאו ... מכל הספרים דווקא) - "אנקת גבהים". הוא חש שלא פחות ולא יותר כאילו איזו אחות קוראת לו את הספר, ורק ארמוז שהאחות מופיעה בשלב זה להבדיל כמו האקדח במערכה הראשונה.
אני באופן אישי נהנתי מהקריאה של הספר הזה, ולדעתי אין כל סיבה שאתם לא תהנו אבל קחו בחשבון שאתם תהנו ממנו באמת רק אם אתם יודעים לשמור על ראש פתוח, ואני לשמחתי הוכחתי לעצמי שאני כנראה מצליח לשמור על ... קריאה נעימה !!!

















