ביקורת ספרותית על כולם לחייך מאת עומר ברק
ספר מעולה

---

אצל הקומיקאים והסטנדאפיסטים נוצרה סטיגמה שאין להם לב, שהם חסרי רגישות, שההומור וההופעה המצחיקה והרייטינג ואהדת הקהל מרשים להם לצחוק על לא מעט דברים שנויים במחלוקת, בין היתר על הקהל. תשאלו את אדיר מילר או את גיא הוכמן.

אבל אז מגיע לשכונה בחור חדש, עומר ברק שמו, ומביא עימו קומדיה שונה ואחרת, קומדיה שכל כולה היא לב אחד גדול. ספר שמפוצץ באהבה.
גם כשיוני, הדמות הראשית, שבור לב מהפרידה מיערה, האהבה הראשונה שלו ואיתה היה בזוגיות מיוחדת במשך שנים רבות, הוא לא נותן לרגשות השליליים להשתלט עליו, ועדיין קיים אצלו מקום חם בלב עבורה. גם כשהוא מנסה להמשיך הלאה בחייו.
גם כשיוני שוב ושוב מגיע לסיטואציות עם משפחתו, שכמו שאומר הסלנג הם משפחה פשוט "בלתי", הוא עדיין מנסה להשתוקק לכל רגע קטן של אחווה משפחתית, רגע אחד של משפחתיות נורמלית שכה חסר לו.

זהו ספר שכולו לב. דמויותיו לובשות צורה חיה ושוקקת. דמויות ישראליות כאלה אבל משהו בישראליות שלהם מקרב אותך אליהם - הן מצחיקות, חמות, ציניות, נוטות להשתמש בשפה סלנגית טיפוסית, שפה שבעיקר מבליטה אותם בחו"ל, כמו מקום ההתרחשות של העלילה, בלב ים ליד קפריסין ויוון.
זהו ספר קומי-טרגי. הוא קומי בגלל הפאנצ'ים שלו וכל מני שורות מחץ משעשעות, או דיאלוגים מהירים שמעלים חיוך, אך הוא גם טרגי בגלל כל מני נושאים, שכמו הנושאים השמחים והמרגשים, גם הם צומחים מהמקום הזה שנקרא "לב" - פרידה ושברון לב, מחלות (וביניהן מחלות לב), לידה שקטה ובעיות פוריות, וגם קצת ריפרור לשואה ולאיך שהיא עדיין משפיעה על אנשים בכל מני תחומים כמו הרגלי הצריכה למשל.
ויחד, הקומי והטראגי מתחברים להם בטבעיות רבה וללא שום צרימה, לכדי סיפור מחמם לב שכולו לב.

אם תתעלמו מהכריכה הוורודה והצעקנית, וזה שהספר משדר כלפי חוץ עוד קומדיה זולה (או כמו שמורי קורא לזה: "ספר טיסה", "ספר לא אמיתי") - מחכה לכם אירוע מענג, אירוע שכולו לב. או במילים אחרות: אירוע לבבי! (ותכל'ס, הוא כמו רכבת הרים של רגשות, אז הוא לא מיועד לאנשים רגישים בעלי לב חלש!).
בקיצור, ספר כלבבי.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על כולם לחייך