בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 בינואר, 2023
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
מה נאמר ומה נגיד, לא מבינה איך יוצא שאני זו שמוציאה את הספר הזה ממעמקי האלמוניות אליו ננטש, ודי בצדק, ומזכה אותו בסקירה ובחמש דקות תהילה יחסית על דף השער של אתר סימנייה. מילא.
עם זאת, זו יכולה להיות כבר הזדמנות לחקר מקרה מעניין. איך ולמה קרה שהספר משמים כל כך. למעשה, היו לו כל התנאים להיות ספר מוצלח. ראשית, הנושא. הכותב, עמיקם פיאלקוב, שימש כשופט בבית משפט השלום במשך חמש עשרה שנים. בית משפט הוא בוודאי מקום מעניין, האירועים המגיעים לעיני שופט יכולים למלא כרכים שלמים של רגשות עזים, אנשים מעניינים, דילמות סבוכות ועוד ועוד. שנית, יש לכותב מבט שהוא גם אנושי וגם ציני במקצת על הדברים. איי אפשר לומר שהוא לא אנושי, לא מסתכל על טבע האדם, אין לו מבט רפלקטיבי ומורכב על עצמו ועל עשייתו. ואחרון לכל - הוא יודע לכתוב. יש לו שפה בהירה ורהוטה, על אף שאומנה לרוב בכתיבה משפטית שהסרבול הוא אחד ממאפייניה. אז למרות זאת, הכתיבה של פיאלקוב טובה ורהוטה.
ובכל זאת - לא.
אני אנסה להדגים באחד הסיפורים. בסיפור המדובר פיאלקוב ורעייתו יוצאים לערב זוגי ביפו. בדרכם אל המסעדה שאיוו להם מושב בה, הם נתקלים בקבוצת ילדים שמבקשת מהם גפרורים. גפרורים אין, אבל השופט הנכבד, בלי גלימתו השחורה כמובן, ורעייתו, יורדים אל סמוך לחוף ושם מסייעים לילדים בהצתת המדורה שאותה רצו להדליק. אלא שהמדורה אינה מיועדת לתפוחי אדמה בנייר כסף, ומשמשת להתכת הפלסטיק מעל חוטי החשמל וחשיפת הנחושת בתוכם לצורך מכירה. למחרת מזהה השופט את הילדים באולם המשפט שלו, שכן מסתבר שחוטי החשמל נגנבו מאתר בנייה סמוך, והעקבות הובילו את המשטרה אל הנאשמים. האם השופט יפסול את עצמו מלדון בנושא? האם יהיו לו ייסורי מצפון כלשהם? האם העניין מדיר שנתו מעיניו? ובכן, הסיפור לא מספר את כל זאת. הוא מזכה את הילדים מחמת הספק ומחזיר להם קריצה ביציאתם מבית המשפט.
מה שאני רוצה לומר זה שהעיקר חסר מן הספר. אוסף אנקדוטות מסיפורי משפטים של חמש עשרה שנה, חלקם נחמדים ואנושיים, אבל חסר בהם חוט שדרה, ובאף אחד מהם אנחנו לא מצליחים להבין מה גרם לשופט הנכבד לפסוק כפי שפסק או לנהוג כפי שנהג. זה נראה שהיתה רשימה כזאת: "דברים להספיק בחיים". להיות שופט 15 שנים - צ'ק, ללמוד קרימינולוגיה - צ'ק, להתחתן ולגדל ילדים - צ'ק, ללמוד לטוס - צ'ק, לכתוב ספר - יאללה, נכתוב ספר. עורך טוב או עורכת טובה היו יכולים לעשות נפלאות לספר הזה. אבל לא נראה שהיו, או שעשו מספיק. את "המספר, החושף לפנינו את מערכי נפשו, את תולדותיו ואת השינויים שחו בו מאז הימים התמימים, הפעלתנים והשובבים במושבה" - אין מה לחפש. הוא לא שם.
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
