עוד לפני שקראתי תקציר של הספר רצתי ודורה של הסופר יובל ששון משהו בתחביר של שם הספר סיקרן אותי ויותר מכך התמונה המעומעמת מטושטשת בכריכתו וניסיתי להבין על מה הספר .
כמו מגנט התמגנטתי לתקציר וכשקראתי אותו נמלאתי בגעגועים לשני הסבים והסבתות שהיו לי ועיניי התמלאו בדמעות .
בספרו מתאר בכתיבה ישירה מרגשת ונוגעת ללב אך יחד עם זאת מלאת הומור קומי ושחור ובפרופורציות תוך מעבר ממצב אחד למצב שני בנושאים : חיים ומוות .
הוא מגולל בספרו השובה ומכמיר הלב את סיפורה של דורה אישה בת 92 המתאר את ילדותה דרך התמודדותה באתגרי חייה , נישואיה , לידת התאומות ופרידתה מבעלה עקב מותו .
ביום השלישי של השבעה כשליבן של נכדותיה יוצא אליה ובכדי להקל על בדידותה , הן מביאות לה את רצתי הכלב . לאחר זמן קצר מחליטות בנותיה להעבירה לבית אבות שם מתווספים לה אתגרים רבים ביניהם גם נאלצת להיפרד מרצתי כלבה האהוב .
אילו אתגרים ? ואיך תתמודד עמם תקראו בספר המקסים ונוגע ללב זה . ספר שקראתי בנשימה אחת אשר הותיר אותי עם מחשבות עמוקות בנושא מימוש האושר , ואתגרי החיים בעידן של שינויים והעניק לי צוהר לעולמם של הגיל השלישי שיגיע לכולנו .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
