את רוצה ספר על מרגל עם שני פרצופים, שני צדדים, וללא רגע אחד של מנוחה פנימית?
האוהד – וייט תאן נוון
טוב שיאהבו אותך מאשר ישנאו, אבל טוב בהרבה שישנאו אותך, מאשר שיתעלמו ממך
עלילה:
סייגון ב-1975, סוכן קומוניסטי משובץ בין קצינים וייטנאמים מהדרום נמלט איתם ללוס אנג'לס וממשיך לשמור איתם על קשר מהגולה בזמן שהוא מסתגל לחייו האמריקאים.
משקל: חצי כבד
מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, פחות עלילה
דמויות מעוררות: קונפליקט-מוסרי, מגניטיזם-הרסני, אמפתיה-כואבת, סקרנות-חולנית, משיכה-טראגית
וייב: אינטנסיבי, ציני, פילוסופי
טון: רהוט, מהרהר, בוגר
ווידוי של סוכן קומוניסטי וייטנאמי עלום שם, שחי בגלות ועוקב אחר ניסיונה של אמריקה לעבד את המלחמה שמעולם לא הבינה, מול אנשים שמעולם לא הכירה; הגיבור נושא שתי תודעות ואינו מסוגל לאכלס אף אחת מהן במלואה; חוויית הפליטים בקליפורניה, ייעוץ תרבותי להפקה הוליוודית, ומחנה קומוניסטי לחינוך מחדש. סיפור שהוא אסימטריית הייצוג: מי מְסַפֵּר, מי הופך לרקע, ואיך שניהם חיים לפעמים באותו ראש.
אהבתי
קול הרומן ציני, משכיל שלא בטובתו, בעל תודעה כפולה, מלא שנאה עצמית מצד אחד, ומצד שני, ללא הכנה מוקדמת, חושף שכבה עמוקה של אשמה, פחד ומודעות עצמית גבוהה; סאטירה וחרטה שלא מבטלות אחת את השנייה; כל סצנה עם פוטנציאל לויכוח, וכל ויכוח מצחיק ומכוער. מאבק נצחי של התנגדות לדה-הומניזציה, גם בדרך לבנק להפקיד את המשכורת.
אבל
כדאי שיהיה ידע כלשהו על מלחמת ויאטנאם ולפחות היכרות שטחית עם הביקורת הפוסט-קולוניאלית; רפרנסים מתיישבים טוב יותר, ובדיחות חותכות עמוק יותר כשאפשר לזהות את המטרה.
כדאי גם להתכונן לצפיפות אידיאולוגית, וגיבור שאוהב לזכור, לנתח ולשחזר במקום לפעול.
בקיצור:
ספר על תודעה שמנסה לנסח את עצמה, ונכשלת משפט אחרי משפט. קול מבריק, מתחמק, מצחיק, שנון ופגום בעת ובעונה אחת. ספר טוב ומתגמל.
פורסם במקור: אנטומיה של סיפור - האוהד https://atazur.co.il/?p=1434
הצהרת ב.מ.:
בִּי-מָא לא כתבה את הטקסט, אבל שאלתי אותה אם הטרגדיה הגדולה של הספר היא פוליטית או פשוט העובדה שאדם יכול להבין את כולם ועדיין להיות בלתי נסבל, והיא ענתה לי שתודעה מורכבת היא לא מעלה מוסרית אלא דרך מתוחכמת יותר לבני אדם לעצבן אחרים.
עוד:
- עוד אינטלקטואל שמנתח הכול חוץ מעצמו - באביב מאת קארל אובה קנאוסגורד: https://atazur.co.il/?p=1311