ביקורת ספרותית על אש ידידותית מאת אברהם ב. יהושע

---

אתחיל ואומר כי אני אוהב את ספריו של יהושע, את השפה, את סגנון כתיבתו ואת הנושאים עליהם הוא כותב. סיבה נוספת הגורמת לי לאהוב את כתיבתו היא אהבת האדם באשר הוא, מאפיין העובר כחוט השני בכל ספריו. יהושע מתאר בצורה נפלאה את דמותו של הפיליפיני המטפל ביערי הקשיש, החייל העולה החדש מאתיופיה או מרוסיה במחנה הצבאי, האחות הסודנית בטנזניה, הרוקח הערבי נוצרי אמיל מירושלים ועוד כהנה וכהנה דמויות.

אמנם שנים ארוכות לא קראתי את יהושע אך מאפיינים אלו זכורים לי גם מהשיבה מהודו וממולכו, שני ספרים שקראתי מעט אחרי שראו אור.

בספר זה עוסק יהושע בהוויה הישראלית המוכרת לכולנו: יש כאן קודם כל התמודדות עם השכול. זהו סיפורו של אב שכול הנמצא באפריקה ומנסה להתרחק מכל דבר המזכיר לו את המדינה, אך הסיפור הזה מתפתח גם לכל מיני עלילות משנה (ובהתאם לגיבורי משנה) ועוסק ביחסי הורים וילדים, היחס להורים קשישים, צבא ושירות מילואים שתמיד מגיע ברגע הכי פחות מתאים, וגם נאמנות ומחוייבות בזוגיות וביחסי עבודה.

הסיפור מתחיל עם נסיעתה של דניאלה יערי לאפריקה לבקר את גיסה שהוא האב השכול ולאחרונה גם התאלמן מאשתו, ומסתיים עם שובה ארצה. במקביל מספר לנו יהושע על קורותיו של בעלה, אמוץ יערי בזמן העדרה של אשתו.

הסיפור הוא סיפור ישראלי טיפוסי וקל מאוד להזדהות עם כל מיני מצבים המתוארים בו. הספר הזה הוא לבטח לא פסגת יצירתו של יהושע אך אם בכל זאת נהניתי לקרוא משהו הרחוק מהפסגה, הרי יש בכך להעיד על הסופר.

3 וחצי כוכבים אותם אעגל לארבעה עקב חיבתי לסופר.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על אש ידידותית