ילדים הנמצאים בין עולם הילדות להתבגרות - על הגשר הזה שעוד מעט יחצו אותו - הם יצורים מצחיקים ומשונים, מין תערובת של תמימות וידיעה, של חוכמה ושטויות. האריסון אוֹפּוֹקוּ הוא הדוגמה המושלמת לזה. הוא בן 11, לא מזמן הגיע עם אמו ואחותו הגדולה מגאנה ללונדון, ואביו סבתו ואחותו התינוקת נשארו בינתיים בגאנה עד שיצליחו לאסוף כסף ולהגיע. הארי חי בבית דירות רב קומות, בשכונה מעורבת קשוחה, עם המון מהגרים מכל מיני צבעים, ומנסה לפענח את העולם שסביבו, לעשות את הדברים הנכונים וגם לחיות את החיים של ילד מהגר בארץ חדשה. והחיים: הוא הרץ הכי מהיר בכיתה ו', הוא אוהב ילדה ששמה פופי, הוא הופך לבלש המנסה לפענח רצח של ילד בשכונה, נזהר מכנופיות של ילדים חזקים ומסוכנים, שצריך לדעת איך לא לעצבן אותם, יש לו חבר שהוא יון, שעף פעם לתוך הבית, ואיתו הוא כל הזמן מנהל שיחות.

הספר כתוב בגוף ראשון מפי האריסון, המתאר מה שהוא רואה ומה שהוא חושב ויוצר סיפור מרתק שנשאבתי אליו. היו בו קטעים שהוא הצליח להזכיר לי את מה ששכחתי מאותו גיל: איך הדמיון מצליח לקרום עור וגידים, ויש פעולות שצריך לעשות כדי לגרום לדברים לקרות. האריסון מסתכל על העולם מבעד לעדשות אופטימיות ואוהבות אדם, ומתבונן בכל מה שסביבו באותו אופן תמים, חיובי ומאמין.

סטיבן קלמן, קראתי, גדל באותו סוג שכונה שהוא מתאר בספרו, כקורא ספרים אובססיבי שתמיד רצה להיות סופר. הספר הזה - שהוא הרומן הראשון שלו - היה בין המועמדים הסופיים ל"בוקר" ב 2011. הוא מצליח להיכנס ממש לעור ולמחשבות של ילד ובמובן הזה הזכיר לי את "בלאק סוון גרין" הנפלא של מיטצ'ל.
אהבתי את הספר המיוחד, על שפתו המיוחדת - תערובת של סלנג, מלים מומצאות וביטויים שילדים ישתמשו בהם כי הם לא מבינים את משמעותם. אהבתי הכל פרט לבחירת השם בעברית - שהוא, לדעתי, פספוס ענק. השם באנגלית הוא PIGEON ENGLISH רמז לסלנג-מהגרים וגם ליונה... השם בעברית מזכיר שיעור לשון... רחוק מאד, לדעתי, מרוח הספר. יאהבו אותו המוכנים להיזכר בתקופה מרירה-חמוצה-מתוקה בה היו בעצמם עוף מוזר, כמו כל ילד בן 11, בדרכו להתבגר ולשכוח.

יש אומרים כי השפה היא ראי של הנפש. עולם המושגים וההקשר שלהם אל היום יום.
הסיפור הוא על אופוקו,ילד בן גאנה שחי ברובע עוני בלונדון. סביבה קשה של פשע, אלימות ודרישה למצוא נישת קיום.
לכאורה, ניתן לקבל ספר מלנכולי, אולי סוחט דמעות נוסח "אוהל הדוד תום", אבל לא זה הסיפור.
הסיפור מלא חדוות חיים,הסתגלות אל הנתונים הקיימים עם בחירה ואבחנה גם בין טוב לרע .
הוא אינו מסתבך ישירות בפשע, אבל נמצא לידיו.
הוא מנווט את עצמו לכוון חיובי, אולם מקבל את הרוע כדבר ממשי , קיים כחלק אינטגרלי מהחיים.
על כל זה מתלבשת השפה: עבריינית בתוכנה,כוחנית, ועם ניואנסים שמובחנים על ידי השומעים שבסביבה.
גם היחסים בין הנערים מיוחדים: מרכיב ההזדהות חזק מאוד. אופוקו עד לגניבת טלפון נייד על ידי "היתקלות" באישה שמשוחחת בו. הוא אינו שופט זאת במושגים טוב ורע שלנו, אלא, במונחים של חברות והשתייכות.
מצד שני , הוא לא משתתף בשוד אלא מופיע כצופה מהצד.
ספר לא רגיל גם בתכניו וגם באופיו.
דורש הסתגלות מהקורא.