הספר "קרוב לבית" מאת קארה האנטר הספר הזה שייך לז'אנר די חדיש של כתיבת ספרי מתח. בספרים אילו הסופר חושב שזה מיושן לכתוב עלילה בלשית "פשוטה" שבסופה נתפס הרוצח ומקבל את עונשו. הסופר חושב שהוא צריך להתחכם ולהמציא משהו חדש. למשל: סיפור שבו הרוצח הוא הדמות המספרת את הסיפור. או איך לא מוצאים את הרוצח ומשאירים אותנו עם הלשון בחוץ. בספר הנוכחי ואני בכונה עושה ספויילר תופסים כביכול את הרוצחת ומענישים אותה רק בשביל שנגלה בדף האחרון שהיא קרבן לעלילה של הקרבן (שלא נרצחה אלא ברחה) ושל מורתה. אנחנו נשארים עם אישה שהעלילה על אדם חף מפשע וגרמה לכך שהוא נמצא בבית סוהר לשוא והיא נוסעת לה לעבר האופק הזוהר של חיי אושר. לא מקובל עלי סוף כזה. אני מרגישה שהסופרת פשוט שקרה לי. אם היה לי אומץ הייתי לוקחת את הספר וזורקת אותו לפח הזבל.