ביקורת ספרותית על שפה משלו מאת סטיבן קלמן (yaelhar)

ביקורת ספרותית על שפה משלו מאת סטיבן קלמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 בדצמבר, 2014
ע"י yaelhar

ילדים הנמצאים בין עולם הילדות להתבגרות - על הגשר הזה שעוד מעט יחצו אותו - הם יצורים מצחיקים ומשונים, מין תערובת של תמימות וידיעה, של חוכמה ושטויות. האריסון אוֹפּוֹקוּ הוא הדוגמה המושלמת לזה. הוא בן 11, לא מזמן הגיע עם אמו ואחותו הגדולה מגאנה ללונדון, ואביו סבתו ואחותו התינוקת נשארו בינתיים בגאנה עד שיצליחו לאסוף כסף ולהגיע. הארי חי בבית דירות רב קומות, בשכונה מעורבת קשוחה, עם המון מהגרים מכל מיני צבעים, ומנסה לפענח את העולם שסביבו, לעשות את הדברים הנכונים וגם לחיות את החיים של ילד מהגר בארץ חדשה. והחיים: הוא הרץ הכי מהיר בכיתה ו', הוא אוהב ילדה ששמה פופי, הוא הופך לבלש המנסה לפענח רצח של ילד בשכונה, נזהר מכנופיות של ילדים חזקים ומסוכנים, שצריך לדעת איך לא לעצבן אותם, יש לו חבר שהוא יון, שעף פעם לתוך הבית, ואיתו הוא כל הזמן מנהל שיחות.

הספר כתוב בגוף ראשון מפי האריסון, המתאר מה שהוא רואה ומה שהוא חושב ויוצר סיפור מרתק שנשאבתי אליו. היו בו קטעים שהוא הצליח להזכיר לי את מה ששכחתי מאותו גיל: איך הדמיון מצליח לקרום עור וגידים, ויש פעולות שצריך לעשות כדי לגרום לדברים לקרות. האריסון מסתכל על העולם מבעד לעדשות אופטימיות ואוהבות אדם, ומתבונן בכל מה שסביבו באותו אופן תמים, חיובי ומאמין.

סטיבן קלמן, קראתי, גדל באותו סוג שכונה שהוא מתאר בספרו, כקורא ספרים אובססיבי שתמיד רצה להיות סופר. הספר הזה - שהוא הרומן הראשון שלו - היה בין המועמדים הסופיים ל"בוקר" ב 2011. הוא מצליח להיכנס ממש לעור ולמחשבות של ילד ובמובן הזה הזכיר לי את "בלאק סוון גרין" הנפלא של מיטצ'ל.
אהבתי את הספר המיוחד, על שפתו המיוחדת - תערובת של סלנג, מלים מומצאות וביטויים שילדים ישתמשו בהם כי הם לא מבינים את משמעותם. אהבתי הכל פרט לבחירת השם בעברית - שהוא, לדעתי, פספוס ענק. השם באנגלית הוא PIGEON ENGLISH רמז לסלנג-מהגרים וגם ליונה... השם בעברית מזכיר שיעור לשון... רחוק מאד, לדעתי, מרוח הספר. יאהבו אותו המוכנים להיזכר בתקופה מרירה-חמוצה-מתוקה בה היו בעצמם עוף מוזר, כמו כל ילד בן 11, בדרכו להתבגר ולשכוח.

16 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שפה משלו

טוקבקים

+ הוסף תגובה

yaelhar	yaelhar (לפני 10 שנים ו-8 חודשים) תודה רבה, טופי! הפעם הצלחתי - אני חושבת - לפענח את האסוציאציה שלך. ואני מסכימה להקשר הזה, בכמה רבדים.
טופי	טופי (לפני 10 שנים ו-8 חודשים) אהבתי מאוד. וחשבתי על אסטריד לינדגרן…
yaelhar	yaelhar (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, עמיר!
yaelhar	yaelhar (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, דן סתיו! לפי הסיפור פה, וגם לפי הסיפור ששימש השראה לסופר, תוחלת החיים של ילדים בשכונות כאלה קצרה מזו המומלצת ב OECD. לפי זה הם צריכים להתבגר מהר כדי להספיק לחיות קצת.
yaelhar	yaelhar (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו! בוודאי בגילך הגיע זמן הנוסטלגיה "אח, כשאני הייתי בן 11..."
yaelhar	yaelhar (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) תודה רבה, שונרא החתול! אני מבחינה בעטיפות רק אם הן יפות במיוחד או מכוערות במיוחד... יש מצב שהעטיפה מבטאת את הבניין בו הוא גר. והספר באמת היה אתגר למתרגמת (יעל אכמון) שלא תמיד עמדה בו בגבורה... אבל אולי היא לא בקיאה בסלנג של בני 11. צודקת - שכחתי לדרג. מי שמנסה לבצע שלוש מטלות בו זמנית ושוכח חלק, מגיעה לו נזיפה (-:
	(לפני 10 שנים ו-9 חודשים) יפה
דן סתיו	דן סתיו (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) yaelhar ביקורת מעניינת על ספר הנשמע מיוחד ומרתק. כנראה שבשכונות הקשות של לונדון בגיל 11 אתה בוגר דיך
זה שאין לנקוב בשמו	זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) איך אני מתגעגע לימים האלו...
שונרא החתול	שונרא החתול (לפני 10 שנים ו-9 חודשים) האם העטיפה היפה משקפת את בית הדירות שבו הוא גר, עם מהגרים מכל מיני צבעים? ועלי להודות שלרגע התבלבלתי בגלל החבר שלו, יון. זה לא החבר שלו, יון, אלא חבר יון :-) נשמע שהספר היה אתגר למתרגם. מעניין איזה שם היית נותנת לו. ולא נתת דירוג.