ילדים הנמצאים בין עולם הילדות להתבגרות - על הגשר הזה שעוד מעט יחצו אותו - הם יצורים מצחיקים ומשונים, מין תערובת של תמימות וידיעה, של חוכמה ושטויות. האריסון אוֹפּוֹקוּ הוא הדוגמה המושלמת לזה. הוא בן 11, לא מזמן הגיע עם אמו ואחותו הגדולה מגאנה ללונדון, ואביו סבתו ואחותו התינוקת נשארו בינתיים בגאנה עד שיצליחו לאסוף כסף ולהגיע. הארי חי בבית דירות רב קומות, בשכונה מעורבת קשוחה, עם המון מהגרים מכל מיני

יש אומרים כי השפה היא ראי של הנפש. עולם המושגים וההקשר שלהם אל היום יום.
הסיפור הוא על אופוקו,ילד בן גאנה שחי ברובע עוני בלונדון. סביבה קשה של פשע, אלימות ודרישה למצוא נישת קיום.
לכאורה, ניתן לקבל ספר מלנכולי, אולי סוחט דמעות נוסח "אוהל הדוד תום", אבל לא זה הסיפור.
הסיפור מלא חדוות חיים,הסתגלות אל הנתונים הקיימים עם בחירה ואבחנה גם בין טוב לרע .
הוא אינו מסתבך ישירות בפשע, אבל נמצא לידיו.