“יש אומרים כי השפה היא ראי של הנפש. עולם המושגים וההקשר שלהם אל היום יום.
הסיפור הוא על אופוקו,ילד בן גאנה שחי ברובע עוני בלונדון. סביבה קשה של פשע, אלימות ודרישה למצוא נישת קיום.
לכאורה, ניתן לקבל ספר מלנכולי, אולי סוחט דמעות נוסח "אוהל הדוד תום", אבל לא זה הסיפור.
הסיפור מלא חדוות חיים,הסתגלות אל הנתונים הקיימים עם בחירה ואבחנה גם בין טוב לרע .
הוא אינו מסתבך ישירות בפשע, אבל נמצא לידיו.”