בסיס פו"מ בגלילות לקראת סוף שנות השמונים. הגיבורה הראשית, שאת שמה איננו יודעים לאורך כל הסיפור, משרתת כפקידה שולית של מפקד קורס שחניכיו קצינים בדרג בינוני. היא כבר בעיצומה של גרידה שלישית, אולי רביעית ואולי חמישית... מרוב שכולם מזיינים אותה היא כבר לא יודעת מי האב הפוטנציאלי.
זה לא משנה אם היא מסכימה או אומרת לא, היא בסה"כ חיילת מעיר פרבר של תל אביב, שהמוניטין שלה ושל מי שגר בה בסוף שנות השמונים לא הרקיע לשחקים.
היא מבינה שלהידפק על ידי קצינים, בעלי משפחות, שרואים בה מפלט מחיי השעמום של המשפחה, הוא חלק בלתי נפרד מהתפקיד ואפילו קצינות הח"ן והת"ש של הבסיס מעדיפות להעלים עין על מנת שההטרדות ויחסי המין בכפייה לא יגיעו אליהן, שזה לא יפגוש אותן אז היא מחליטה שלפחות אם להידפק אז זה יהיה להידפק על ידי מישהו שיהיה אליה נחמד, מישהו שילחש לה מילות אהבה תשוקה באוזן כשהוא עליה, למרות שהיא יודעת שאין לזה עתיד, לפחות שהיא תהנה ושלזמן קצר תרגיש נאהבת.
הגיבורה שלנו היא לא החיילת היחידה שחווה את מסלול המכשולים הצה"לי הזה; במקביל אליה חיילות נוספות שמשרתות ביחידה חוות הטרדות ויחסי מין בכפייה. חלקן מעדיפות לשתוק ולהשלים עם המצב ואולי להתאבד, וחלקן מנצלות את המצב לשיפור התנאים הסוציאליים שלהן בבסיס. חלקן מבינות שאם להיות ניצודות אז לפחות שהן תבחרנה את הצייד האידיאלי.
הסופרת, דרך מבט האישי ובגוף ראשון של הגיבורה, מספרת לנו את סיפורן של מספר חיילות, כל אחת וסופה ספק טרגי יותר וספק טרגי פחות. יש מוצלחות יותר שמקדמות את עצמן ויש מוצלחות פחות שעל חשבונן המוצלחות מקודמות.
מי ששירת בצה"ל, החל משנות המהפך של חוק ההטרדות מיניות ויחסי מרות, וקורא את הספר יכול לגלגל עיניים בחוסר אמון ולמלמל שאינו מאמין שכך היו הדברים אבל בתור מי ששירת בצה"ל בשנות התשעים, אני יכול להעיד ממקור ראשון שתופעת יחסי המרות בין קצינים לכפופות ויחסי מין אסורים היו עדיין קיימים. חלק מהמקרים התפוצצו בשלב כזה או אחרת כשהחיילות התבגרו והבינו שנוצלו ותבעו את אותן קצינים וחלק נותרו בגדר שמועות, בגדר שיחות בין מפקדים.. בין קריצות עיניים למתק שפתיים על כוס קפה ומבט על קצינה כזאת או חיילת אחרת.
סיפור מזעזע אבל בגדר אמת גם אם זה קרה בבסיס אחר, בזמן אחר, עם גיבורה אחרת...

"בצער רב וביגון קודר אני נאלצת לציין את הספר הזה כאכזבה ולא כהמלצה,וזו כמובן רק דעתי האישית.
הסופרת הזו ידעה בעברה יצירות טובות יותר ועל כן הרמתי גבה בזמן שקראתי את "ספינת הבנות"..לא בכדי הספר מצא את מקומו בחנות לספרים משושמים יד שנייה בתחנה מרכזית ת"א,לא בכדי מחירו המקורי ירד מ73 ל25 שגם עליהם יכולתי להתמקח כמו סוחר ממולח.
התקציר של הספר הוליך אותי שולל והייתי בטוחה כי מצאתי מציאה "היא עוד לא בת 20,פקידה בשירות חובה...אבל מיכאלה דפקה לעצמה כדור בראש וגם אצלה הכול הלך והשתבש"
התאכזבתי עמוקות מהספר,הוא מגולל סיפור על חיילת בת 20 בקושי,פקידה שעוברת במהלך השירות שלה 5 גרידות רחמנא לצלן, וגרידה לכל מי שעוד לא יודע זו הפלה,זה לגרד מעצמך משהו...רק מקריאה נוספת של המשפט הזה הרחם שלי פתח בשביתה.
בעיניי ה"גיבורה" מסתמנת כדמות חסרת אופי ושאיפות ובאופן כללי כדמות יבשה,גם תיאורי המין בספר יבשים כמו כריך ששכחתי למשך שבוע בתיק שלי בכיתה ד'.
שורה תחתונה הספר לא מרתק,לא מעניין ואיפה שהוא גם לא מציאותי,להיפך הוא אפילו הצליח לקומם אותי ואני לא חושבת שזו הייתה כוונת המשורר,אילו זו היה ריאליזם דידקטי הייתי מבינה שעליי להבין משהו על המציאות בה אני חיה ולהתחיל להבין אותה אחרת,אך שוב לא זו הייתה כוונת המשורר.
התקוממתי כאישה כנגד הספר כי הוא הציג נשים באור שלילי,
כל כך מסכנות חסרות עומק אחריות וערכים,הסופרת יצרה דמות שטוחה ואף מטומטמת שמשום מה לא מקשרת בין יחסי מין להיריון,או יחסי מין לאהבה(ותסלחו לי על הקיטשיות).
צה"ל תואר כגוף אטום ומכני שבו גברים מזדקנים אורבים לצעירות תמימות כאילו שאין די בכוחנו הנשים להתנגד לכל אלו שמתחפשים לזאב הרע ורוצים לשחק איתנו ב"כיפה אדומה".
לדעתי תוכנו של הספר לא מתקרב אפילו במקצת להוויה שאני מכירה בתור חיילת על אף שעברו 5 שנים תמימות מאז.
אני לא מסכימה עם הכתוב בגב הספר: "סוחף, מרגש, משלב נעורים תמימים עם רוך מלטף ופוצע..." אכן ספר פוצע.
וזו רק דעתי האישית"
נ"ב האם מותר לי להביע את עצמי כך באתר הזה?? אני חדשה כאן!!