קראתי, 2017, ספרים לקרוא, מחכים על המדף, 2023, D7A, נכנס למדף ב2025, רשימת רחל, קראתי ., הנקראים - 2015, Long Story Short, בספרייה הדיגיטאלית, ספרים שקראתי, קראתי, קראתי ואהבתי, ספרים שקראתי, קראתי , אירוטיקה ורומנטיקה למכירה, ספרים שצריך לקרוא, קראתי עד תשעט, רשימה, wishlist, רומנים, מתח ודרמה, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, פעמיים, כריכות אהובות, Want To , ספרים שקראתי, רוצה לקרוא :), תומחר , להוציא פרוזה, מוצר.צריכה.בסיסי!, עוד ...

1.

זה שאהבתי מאת מרסל מוסרי מאז לא דיברנו. לא התקשרתי אליו, לא שלחתי הודעות, לא הסתובבתי במקומות שהוא רגיל להסתובב בהם. צרחתי מבפנים, כאב לי, כמעט מתתי. הרגשתי בפעם הראשונה את סדקיו הרעים של שברון הלב. חיי נעשו מונוטוניים: הקצבייה, הבית ובחזרה. היו לילות שבהם הרגשתי כאילו איבר נגדע מעל גופי. שכבתי במיטה, קהה ומטושטשת מכאב הפנטום, ורציתי רק שיחבק אותי שוב, שיאסוף אותי אל גופו הגדול. רציתי לשתות איתו יין, לשיר איתו בזיופים גדולים ובצחוק דביק, אבל אחיעם לא כתב לי, ושתיקתו היתה החותם הסופי: הייתי רק פרק חולף בחייו הצבעוניים. אם יש מזל, הוא דילג על נעמי חסון. לבד, בדירה קטנה ביפו, אחרי עוד משמרת של חיתוך שניצלים בקצבייה, היא מחפשת אהבה באתרי היכרויות. העבר שלה שחור, ההווה שלה עצוב. העתיד? בלי תקווה, בלי חלום. אבל משהו בכל זאת קורה. רגע אחד ישנה את חייה של נעמי לבלי הכר, את חייה המקצועיים ואת חיי האהבה שלה. הנה, היא מתחילה לצמוח. אבל האם היא באמת מסוגלת לכך? זה שאהבתי הוא ספרה השלישי של מרסל מוסרי, ילידת 1990, אשת תקשורת ואושיית רשת. קדמו לו "קופסת קובות" ו"דמעות של יין"....

2.

קפסת קובות מאת מרסל מוסרי בגב הספר מישהו אמור לספר בשבחו ועל מעלותיו של הסופר; לכתוב כמה ספרים כבר הוציא, איפה הוא מתגורר ובאיזו רגישות אדירה הוא מוצא את הדקויות של דמויותיו. לי אזל הכסף לשלם לאחד כזה, אז אספר על עצמי באובייקטיביות: מרסל מוסר, 23, יפו. נאת מראה, יפת עיניים, צחורת שיניים, אהובה על חבריה ומשפחתה, שמרה על בתוליה עד גיל מאוחר, תורמת לנזקקים מבלי לבקש החזרי מס. הלכה עם ישו על המים, הדביקה למשה את לוחות הברית בדבק שלוש שניות, ומשלמת שכירות בזמן. מאזינה לשירים עצובים ומתקשרת לנחם את הזמר. שמאלנית קיצונית, חברת נוער הליכוד, כותבת סיפורים כשמשעמם, או כשחיי החברה שלה לוקים בחסר - משמע, כותבת סיפורים תמיד. תודה....

3.

דמעות של יין מאת מרסל מוסרי אי אפשר להתפרנס רק מלהיו סופרת - אז פתחתי מקום כזה של חדרים להשכרה. החדרים די ריקים, יש בם רק מיטה וג´קוזי. אני עומדת בפתח ומברכת לשלום את כל הזוגות שבאים לעשות שם אהבה. הם מפקידים בידיי את טבעות הנישואין שלהם, הסודות, הכאבים, תחלואי העולם ואת הבגדים, כמובן. בתמורה, אני נותנת להם מפתח בדמותו של היצר - ורק איתו הם נכנסים פנימה. ננסים לממש, להרוס ולבנות מחדש. זה ייקח שלוש דקות, לעמים חמש - ויצאו החוצה. כשיצאו, יחייכו אליי וישובו איש אל מכוניתו ואישה אל מכוניתה, אל חייהם. עד הפעם הבאה שאפתח דלתי בפניהם. שלוש דקות לסיפור, לפעמים חמש - ובחזרה אל השגרה. וזה הכל....

4.

עיניים טובות מאת מרסל מוסרי כשמישהו לוקח שלוק מכוס התה שלו ברעש, כל שאר העולם נעלם לי פתאום, ואני מתמקדת רק בו, בעזות המצח שלו להפריע כך את שלוותי ובחינוך הקלוקל שנתנה לו אימו. אם הוא מוסיף חטא על פשע ותוך כדי גם מרים את הזרת באוויר, אני בכלל מאבדת את זה ומשגרת לכיוונו מבט שקשה לטעות בו, האומר: “אני ואתה בחיים לא נהיה חברים, שתדע”. במכונית, בדרך הביתה, פתאום הבנתי! הרגישות הזו גורמת לי לשמוע הכול: כשמישהו מתאהב, כשלמישהי נשבר הלב, את צלילי הצמידים של סבתא, את רחש דמעותיה של אימא, את זעקת האילם, את בטנו המקרקרת של הרעב, את תשוקת הזוג היושב על ידי במסעדה ורק מחכה להגיע הביתה… לאור זאת החלטתי להשאיר את זה כרגע בדיוק כמו שזה. אסבול מרעשי ליקוקים, מלעיסות ומשלוקים בלתי נסבלים — אבל כשכר אקבל את כל הסיפורים שהעולם יוכל להציע לי. בעיניים טובות, אחרי יותר מדי זמן, ריכזתי לכם לא מעט מהם. תיהנו....

5.

וכל אחד לחוד מאת מרסל מוסרי פעם ישבתי באיזה בר אפלולי באיזור התעשייה הישן של ראשון לציון. לא היו בו בירות מהחבית ולא מבחר בקבוקים, הייתה רק בירה אחת. "אבל היא מוצלחת! מבטיח לך!" אמר לי הברמן המבוגר ופתח אותה עוד לפני שהסמתי. לקחתי ממנה שלוק גדול ועצמתי עיניים. היא הייתה קרה, טובה, פירותית, כמעט ומושלמת. פקחתי עיניים והסתכלתי בו. הוא הביט בי חזרה. "נו?" שאל. "אף פעם לא שתיתי כזו" עניתי. "אז הנה, הגיעה הפעם בחיים שלך" צחק והניח צלוחית בייגלה קטנה ליד הבירה שלי. בדרך הביתה חשבתי על אהבה. אולי זו הייתה השכרות, כי הזמנתי עוד שלוש בירות כאלו ואולי זו הייתה הבדידות. אבל באותו הלילה החלטתי לכתוב ספר שכל ולו אהבה ולחכות. לחכות לפעם ההיא, היחידה, הטובה, המעט מושלמת, שבה תגיע גם אליי- האהבה. ---- מרסל מוסרי (33) היא סופרת, עיתונאית במעריב סופהשבוע ושדרנית רדיו. מאחוריה שלושה ספרי סיפורים קצרים "קופסת קובות" "דמעות של יין ו"עיניים טובות" ורומן אחד "זה שאהבתי". כל ספריה הפכו לרבי מכר בזמן קצר מאוד. וכל אחד לחוד הוא ספרה החמישי שרואה אור. ...