ביקורת ספרותית על כתבים [כרך ג'] - סיפורי הקייטנות מאת יאנוש קורצ'אק
ספר מעולה

---

יאנוש קורצ'אק" הוא שמו הספרותי (הפולני) של הנריק גולדשמיט (היהודי), מגדולי המחנכים בעת החדשה, שנספה בטרבלינקה ב-5.8.42, היום לפני 80 שנה, יחד עם שותפתו סטפה וילצ'ינסקה ו-200 הילדים שאיתם.
בין השנים 1904-1908 התנדב קורצ'אק כסטודנט צעיר לרפואה להדריך בקייטנות קיץ של ילדים יהודים ופולנים מרחובות העוני של ורש בכפרים מחוץ לעיר. שם החלו 40 שנים של מופת חינוכי ייחודי, רובן לפני השואה.
"סיפורי הקייטנות" הם ביטוי ספרותי ראשון לגישתו הייחודית - לחיות את עולמם של הילדים כמציאות שיש לה ערך שלם בפני עצמו ולא רק כהכנה לעולם המבוגרים. הוא התנהל בטבעיות בתוך חיי הילדים, משחקיהם, מריבותיהם, שמחותיהם ומכאוביהם, כאחד מהם. בה בעת ראה את המתרחש, כולל חלקו המוצלח או הכושל בו, מנקודת המבט של צופה חכם.

דוגמא מתוך "סיפורי הקייטנות":
פעם בשבוע מחלק המדריך ציונים על התנהגות. זהו התפקיד הקשה ביותר בקייטנה. הדרך הטובה ביותר לחלק ציוני התנהגות היא שייתנו אותה הנערים בעצמם. כל אחד יודע מה מגיע לו, מפני שכל אחד יודע בדיוק מה עולל. אם ההתנהגות של כולם תהיה טובה מאוד, הקבוצה תסיים את השבוע כקבוצה למופת. כולם קיבלו טוב מאוד. אלא שאז נשאר עוד אחד – ברומברג.
תגיד ברומברג, איזה דברים רעים עשית?
נתליתי על העגלה וטיפסתי על הסוס.
מה עוד.
הלכתי על גג המרפסת.
ועוד?
כשמצאתי במרק כדורית פלפל שחור, ליקקתי אותה וזרקתי למרק שבצלחת של רשר.
מה עוד?
לקחתי את המעיל של בידה ושפכתי חלב על השולחן מפני שרציתי שגם השולחן ישתה חלב.
ומה עוד?
ברומברג חושב: פתחתי את הברז במקלחת וכיניתי את וינשטיין נקניקיה.
עוד?
גירדתי את השולחן במזלג, ולא סידרתי יפה את המיטה. החטפתי לסירצ'ק בכתפיות. ואיבדתי את הממחטה.
מה עוד.
לא רציתי פרוסת לחם, רק "נשיקה". וזרקתי את פישבין לבור של תפוחי אדמה.
וכמה פעמים הלכת מכות?
אני לא זוכר.
ועוד לא אמרת שום דבר על האורן.
נכון, שברתי את האורן.
הנערים מקשיבים בעצב, וברומברג מחייך ובכלל לא איכפת לו.
טירמן, מה אתה אומר, כמה לתת לו?
הוא כבר יהיה ילד טוב, אומר טירמן.
אז כמה לתת לו?
אני לא יודע, אומר טירמן, אבל ברור שגם הוא וגם כל הקבוצה רוצים מאוד שברומברג יקבל "טוב מאוד", אבל אף אחד לא מעז לומר זאת ראשון.
אוי, לא טוב, לא טוב... צ'רנצקי, תגיד אתה, כמה לתת לברומברג בהתנהגות?
צ'רנצקי הוא ידידו של חיים ברומברג וכל העיניים פונות אל צ'רנצקי.
נו תגיד, כמה?
"טוב מאוד" אומר צ'רנצקי ושתי דמעות יורדות על לחייו.
"טוב מאוד", בבקשה אדוני, "טוב מאוד"! קוראים הנערים וטירמן מוסיף: הוא ישתפר, הוא כבר יהיה ילד טוב.
ןאמנם ברומברג השתפר. עד הערב התהלך שקט ורציני, אך ניכר עליו שלא נוח לו. התהלך עם ה"טוב מאוד" שלו כמו אחד שהולך בנעליים צרות, עד שהמדריך התחיל לדאוג שברומברג יחלה מרוב התנהגות טובה.
אך למחרת הלך מכות עם בידה ואחרי הצהריים אמר בהחלטיות: אדוני, אני לא רוצה "טוב מאוד".
מדוע?
נמאס לי...
כשחזרנו לורשה שאלה אימו של ברומברג בתחנה: איך התנהג הבן שלי חיים?
טוב, אמר המדריך, הוא רק קצת יותר מדי שקט.
האם הציצה בחיים ובמדריך בתדהמה, ובראותה ששניהם צוחקים, פרצה בצחוק בעצמה.
חשבתי שאתה מדבר ברצינות, אדוני, ושמישהו כישף אותו בקייטנה.
היא הייתה אסירת תודה שלא כעסו על הפרחח.
...
הקייטנה התקיימה ב-1907 בכפר מיכאלובקה, כ-15 ק"מ בלבד מהכפר טרבלינקה, שלידו עתידים הגרמנים להקים ב-1942 את מחנה ההשמדה.

» ביקורות נוספות של קיבוצניק
» ביקורות נוספות על כתבים [כרך ג'] - סיפורי הקייטנות