מאוד מאוד לא אוהבת את הספר הזה.
קודם כל, העותק שיש לי הרבה יותר יפה מהתמונה הזאת.
אולי נתתי למראה להשפיע עליי, כי אני יודעת שאם היית קוראת את הימים הראשונים, משימה שאפשר להשלים תוך שתי דקות בחנות הספרים, כנראה שלא הייתי קונה אותו.
בכנות, אני ממש לא מתחברת לקונספט.
אני חושבת שהכתיבה נורא יומרנית ומטופשת, כי זאת כתיבה בגוף ראשון, שאותו גוף אמור להיות אלוקים בכבודו ובעצמו.
כאילו, זה נשמע לכם הגיוני שמישהי תכתוב ספר כאילו היא האלוקים שהיא חושבת שמדריך אותה ומדבר אליה?
כתוב בתקציר שהיא קראה לו "האלוקים הפנימי" - אני לא בטוחה למה זה מעצבן אותי.
כאילו, קודם כל - מה הבעיה לקרוא לזה נשמה?
שנית, אני חושבת שאם זה באמת היה אלוקים שכותב, הוא ממש לא היה מתנסח ככה.
אני חושבת שאני צריכה לבחור יום אחד כדוגמא כדי שאולי יהיה יותר קל להבין למה אני ממש על גבול הסולדת מהספר הזה.
פתחתי באופן אקראי, יצא ה-19 באוגוסט:
"מדוע לא תתחיל כבר עכשיו לקבל את ההשראה
ואת ההדרכה הרוחנית שלך ממקור ראשון ולא
אחר? האם אינך מבין שבתוכך טמונות החוכמה
כולה, הידיעה כולה וההבנה כולה? אינך צריך
לחפש בחוץ, אלא להתפנות לשבת בדומייה
ולהעמיק פנימה כדי למצוא זאת. אין דבר נפלא או
שווה ערך למגע הישיר איתי, מקור הבריאה כולה.
הכוונה היא שעליך להתפנות כדי למצוא את זה.
עליך להגיע לשלב שבו אתה מודע תמיד לקיומי
ולנוכחותי האלוקית ואתה נכון להכניס אותי אל
חייך, ללכת ולדבר איתי כל הזמן, לחלוק איתי
הכול כל הזמן - את הצלחותיך ואת כישלונותיך
כאחד. כשהאהבה זורמת ואתה מאוחד איתי, יותר
מכל דבר אחר תרצה לשתף אותי בכול."
עכשיו, שלא תבינו, אני בן אדם רוחני, דתייה, מאמינה גדולה ובעלת כבוד עצום לבורא שלי - אבל איזה בולשיט!
תחשבו שהייתם צריכים לקרוא משהו בסגנון הזה כפול 366 - זה בלתי אפשרי!
אני חושבת שהמסרים של הספר הזה אומנם נכונים וחיוביים, אבל משהו בהם נורא...
יומרני?
אני לא בטוחה.
אבל אני כן יודעת שניסיתי להיכנס למצב מדיטטיבי כדי שאוכל לקרוא אותו מבלי שמשהו בתוכי יקפוץ ויתעצבן - וזה היה נורא קשה עבורי.
אני לא רואה אנשים שבאמת מפותחים רוחנית מתחברים לספר כזה, וזה אולי הגיוני בהתחשב בכך שהוא יצא ב-1986, הרבה מהכתוב בו כבר נורא ברור מאליו לדור הזה.
אני חושבת שאם אתם עושים מדיטציה באופן קבוע, אתם יכולים אולי להתחבר לספר הזה, ולשלב אותו בשגרת התרגול שלכם.
אבל עצה שלי, אל תהמרו, פשוט תקראו את הקטעים הראשונים שהם בערך באותו אורך כמו זה שציטטתי, ועל פי זה תחליטו.
הלוואי שהכתיבה לא הייתה מעצבנת אותי, ושהייתי מסוגלת לקרוא משפטים שמנוסחים כאילו הם יוצאים מפיו של אלוקים, כי ככה הייתי יכולה להתמקד יותר בתוכן ולהיות בטוחה אם גם התוכן לא משהו או שזה רק הקונספט שפשוט לא בא לי טוב.
בכל אופן - זאת הדעה שלי, וניסיתי לקרוא את הספר הזה במהלך כמה שנים, ושום דבר לא עבד לי.
לא לקרוא אותו לפי סדר הימים, לא לקרוא אותו לפי פתיחה באופן אקראי, לא לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף בלי לעצור - זה פשוט לא היה בשבילי בשום צורה.
יצא לי לפתוח באופן אקראי בקטע שממש מתנסח בצורה הזאת שאני לא מחבבת; אני אתן לכם להחליט עבור עצמכם מה לחשוב עליו:
"17 בפברואר
כשאתה מוכן להתמסר לי כל כולך ולא למנוע ממני
מאום, אזי יסופקו כל צורכיך להפליא וחייך יוצפו
בשפע, שכן אתה פותח את שערי הסכר כשאתה
מתמסר לי כל כולך. ספוג את החוק הזה לתוך
ישותך כולה עד שיהיה לחלק ממך, ואתה תנוע
למקצב הזה של החיים ותדע את משמעות
השלמות, את משמעות התיאום עם הבריאה כולה,
ומכאן - את משמעות התיאום איתי. אני בורא
הבריאה כולה; אני שלמות החיים. עורר את
תודעתך, הבן שאני בתוכך, שהשלמות הזאת היא
פה בך, ושמאום לא יכול להפריד אותך מהפלאי
שבה מלבד התודעה המוגבלת שלך. מדוע לא
תקרא לה דרור והנח לה להתרחב? אל תאפשר
למאום לבלום את התרחבות התודעה עד שתוכל
לקבל שאני בתוכך, ואתה בתוכי, ואנחנו אחד."
פשוט לא התחברתי, אבל אני יכולה לראות איך אנשים אחרים כן, כי באופן כללי הוא כתוב בסדר.
אני מודעת לכך שהוא כתוב בסדר ושהדברים שהוא אומר חיוביים, אבל להיות מודעת לזה זה לא מספיק.
כרגע כל מה שאני צריכה לעשות, זה להביע את דעתי האישית, ודעתי האישית היא-
שאני פשוט לא ממליצה על הספר הזה.
