ביקורת ספרותית על החדר הצהוב מאת ג'ס וולאנס
ספר טוב

---

#
אני מחבבת מתבגרים. יצא לי בעבר לדבר עם לא מעט מהם, לא על תקן הורה או מורה המאוסים עליהם. לא יכולה לומר שאני מחבבת את הספרים שהוצאות הספרים מייעדות להם, שהם בדרך כלל בעלי רעיונות פשטנים, עם נוסחה פחות או יותר קבועה וערכים מקובלים. הספר הזה הוא ספר נוער קצת שונה. אמנם גם הוא פשטני, ובעל עלילה מופרכת עד הקצה, אבל הוא פותח איזה צוהר קטנטן לעולמם של מתבגרים, עולם שאינו כולל מבוגרים בכלל, למרות שאלה מקיפים אותם, משרתים אותם ונותנים להם הוראות.

המספרת היא נערה בת 16, שאמא שלה מדענית (אמנם לא חד-הורית קשת-יום, אבל עדיין מתנהגת בניכור רב אל בתה היחידה) אין לה קשר עם אביה שעזב לפני עשור. יום אחד היא מקבלת מכתב מאשה זרה לה, המבשרת לה שאביה מת ושהיא, שהיתה בת זוגו, רוצה לפגוש אותה וגם לתת לה משהו שאביה רצה שתקבל. הגיבורה שהיא נערה ממוצעת – לא חכמה במיוחד ולא טפשה, לא מקובלת במיוחד ולא דחוייה, לא משתפת את חבריה (וכמובן לא את אמה המנוכרת) בחייה ובבעיות בהן היא נתקלת. היא מחליטה לפתור את הבעיות לבד – או לפחות לחכות שהן יעברו לבד.

זה הנושא שהספר הזה נוגע בו ברפרוף: מתבגרים וקבלת החלטות. מדובר בדברים שיכולים להיות מסוכנים, בהחלטות שמתקבלות בחוסר ידע או חוסר הבנה, שתוצאתן יכולה להיות בלתי הפיכה. הורים למתבגרים וגם מורים לפעמים בטוחים שהם יודעים הכל על עולמם של בני חסותם. היום בכלל - עולמם של כולם פרוש לעין כל ברשתות חברתיות. אבל לפעמים בעיה גדולה על יכולת המתבגר לפתור, אם מבושה או מפחד. והתוצאה יכולה להיות רעה ומסוכנת.

הספר כתוב בסדר, מותח לפעמים (זה לא ספר מתח ואין בו אף גווייה ואף טיפת דם, שתדעו) אין בו גם שום רומנטיקה של מתבגרים. שום משולשים ומרובעים. מראה הגיבורים אינו מפורט. מה שיש זה תיאור של חיים די משעממים (די אותנטי, נראה לי) של מתבגרים התקועים לא כאן לא שם ומחכים שהחיים כבר יתחילו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על החדר הצהוב