ביקורת ספרותית על החדר הצהוב מאת ג'ס וולאנס
ספר לא משהו

---

​#ספר_בינוני
הכי מהכל אני אוהבת ספרות לנוער. הספרים הללו בדרך כלל חכמים, רגישים וביחד עם זה מספיק קלילים ומגניבים, לא מתעמקים וחופרים וצהובים. גם הספר @החדר_הצהוב גם מתחיל ככה. עם תיאור של חברה אנרגטית יותר מדי שפולשת לבית של אנה על הבוקר. ממשיך בתיאור האינטרקציה של החבורה הקטנה והעליזה של החברים של אנה ונראה בדיוק מסוג הספרים החביבים עלי.
אבל אפשהו באמצע משהו מתערבב. אנה נהיית יותר ויותר חברה של זקנה קצת מטורללת, והחבורה העליזה נשארת מאחור ובלעדיה הופך הספר לכבד. פרשייה שהיא הסתבכה בה בעבר נעשיית מרכז חייה. והריבים הקטנים עם אמא שלה תופסים מקום משמעותי מדי. כאילו התחלפה סוגת הספר באמצע.
הייתי די מאוכזבת מהשינוי הזה, ככה שנשארתי אדישה לעלילה המתפתחת בהמשך. היא נראית לי מוזרה ודרמטית מדי. אבל אולי יש קוראים שיאהבו אותה דווקא. בעיניי זה התחיל טוב, והמשיך הרבה פחות.
אגב, גם השם של החדר לא מאוד משמעותי בעלילה. ציפיתי לפגוש את ההסבר ל'חדר הצהוב' הרבה יותר מוקדם. אבל זה לא קרה. להרגשתי הסופרת בחרה שם אקראי, לא משמעותי, וזה הפריע לי.

» ביקורות נוספות של מירי הופמן
» ביקורות נוספות על החדר הצהוב