ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 במאי, 2022
ע"י Rasta
ע"י Rasta
זהירות, מתכון לסוכרת וסחיטה רגשית.
איך קרה שספר בינוני וסביר כמו "זיכרונותיו של חתול נודד" הפך לרב המכר הגדול שהוא? איך קרה שאפילו אני, עוד לפני שבכלל קרא אותו, אמר ללקוחה או שתיים "מה יכל להיות לא טוב? חתול מדבר ביפן. נשמע מבטיח." אני זה שהביא את העותק הראשון שקניתי בתור מתנה לחברה שאוהבת חתולים.
כמובן שהתגובה שלי היתה כזאת מהסיבה הפשוטה שאני חובב חתולים גדול, המילה "חובב" מקטינה מאד את האהבה שלי לחיה הזאת. כשעזבתי את הדירה ולא יכולתי לקחת איתי את החתול שהיה לי בכיתי כמו שלא בכיתי בחיי, כשסבא שלי מת לא בכיתי, אבל בגלל חתול שעבר לגור בעיר אחרת הייתי בדיכאון שבוע. אני בטוח שיש עוד הרבה משוגעים כמוני בחוץ. אני גם בטוח שהירו יודעת את זה, גם אם לא במודע, שהרי הכריכה בלבד מצליחה לעלות חיוך אצל הלקוח התמים שבא לחפש ספר טוב, והשם! איזה שם! כל כך הרבה דרמה. מה צריך יותר מחתול? ועוד אחד שמדבר. תוסיפו לזה זיכרונות וסאקורה על הכריכה והבטחה יפנית מסורתית וקיבלנו רב מכר.
אז זהו. מודה, טעיתי.
אני אמנם חובב גדול של ספרות יפנית, וזה לא שספרות יפנית אף פעם לא אכזבה אותי, אבל כאן קשה לי שלא לחשוב שמדובר בגימיק שנועד לסחוט דמעות בכוח מהקוראים שלו, גובל באינפנטיליות, כתוב לא טוב, יותר מידי נחמד שבא לי להקיא (זשלב, אני מודה שהיו רגעים שחשבתי שאני קורא סקירות שלך), צפוי, לא מקורי וחסר מעוף.
כאן ממש הרגשתי מניפולציה זולה וגם לא מרגשת במיוחד. כולם מתים. החתול הראשון מת (בתאונת דרכים), ההורים של סטורו מתו (בתאונת דרכים), הסבא והסבתא מתו (נחשו איך, סתם... לא אמרו). מי הבא בתור? אולי, גברת אריקווה, תהרגי גם את הדמות הראשית, זה בטח יצליח לעורר אמפתיה אצלנו הקוראים, זה יצבוט לנו את הלב ואנחנו נבכה ואת תשבי בבית עם החתול שלך ותחייכי בסיפוק. והחתול עומד להישאר לבד בעולם אכזר ומנוכר, והבעלים שלו החבר הכי טוב שלו עומד למות, אז הם יוצאים למסע אחרון יחד בחיפוש אחר בית חדש וזה עצוב נורא, שמישהו יביא לי טישו. בדרך זיכרונות, חברי ילדות, מוות, חתולים וכלבים. לא. לא עבר, לא עבד. לא בכיתי. היה לי ברור כבר בסוף הפרק הראשון שסטורו ימות בסוף הספר וכבר ראיתי את תאונת הדרכים הבאה בעיני רוחי ואז, 30 עמודים לסוף, תנחשו מה? סרטן.
הירו אריקווה גם לא החליטה מי המספר של הסיפור. היא או החתול. זה עצבן אותי נורא. בעיקר בגלל שהפרקים שנכתבו בגוף שלישי היו דלים מאד ולא מעניינים וגם יותר מדי נחמדים ונכונים ברוח התקינות הפוליטית. והדמויות? כבר הספקתי לשכוח. ספר כזה דביק לא קראתי הרבה זמן, אין סיכוי שכולם כאלה נחמדים, גם לא יפנים. כולם מצטערים, וכולם חושבים פעמיים לפני שהם פותחים את הפה וכולם נזהרים ומתחרטים על מה שאמרו או נאמר ודואגים לאחר ואוהבים אחד את השני. איףף...
הפרקים של החתול היו כמעט כמו משב רוח חריף כעננת אלכוהול בין כל הצמר גפן המתוק הזה, אמנם לא תמיד, אבל היו בהם חלקים משעשעים מאד, היו כמה קטעים יפים, וכמובן היה עדיף אם החתול היה המספר הבלעדי של הסיפור. ננה, החתול, עד עמוד 178 היה פשוט חתול! אם הייתם מאנישים חתול, איך הוא היה? סנוב? כנראה. פרימדונה? גם. סרקסטי, עצלן, בטלן, גאה, קר, אבל לא מרושע ובטח לא מתנצל. בסהכ חתול. והחתול הוא כמו צופה, לפעמים פולט כמה הגיגים פילוסופים ומשתף אותנו בחכמתו החתולית, אבל אל תצפו לפילוסופיה משנה חיים.
178 עמודים קראתי. 178. לספר 215 עמודים. אמרתי לעצמי, למרות שידעתי טוב מאוד מה יהיה סוף, שאם סטורו מת אני אתאכזב ואז הודיעו שנשאר לו שנה לחיות, לא הופתעתי בכלל והאמת שגם לא התאכזבתי, כנראה בגלל שלא ציפיתי לתפנית מקורית יותר. אבל אז, כמה עמודים אחרי, זה קרה. אחרי ההודעה קורעת הלב על הסרטן נשברתי.
ננה החתול התנצל! הוא ביקש אלף סליחות. ״די. עד כאן. הספיק לי״ אמרתי וסגרתי את הספר. הוא התנצל כי הוא קרא לבת האדם מטומטמת. אבל מה לעשות, היא באמת יצאה טיפשה...
...
...
...
בקיצור, פול אוסטר עשה את זה טוב יותר (טימבוקטו), הרבה יותר טוב.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
קראתי את טימבוקטו- וממש אהבתי
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רץ.
ממליץ על טובי-כלב וקיקי-מותק. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
התרשמת נכון, אברש.
את טימבוקטו חשבתי ליותר מחביב אז כשקראתי אותו, זכור לי כספר מעולה. |
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת - שבהחלט מבין אותה, גם אני בקשתי סליחה מננה על כך שאינו מדבר אל ליבי.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
מתרשם מדבריך
שאינפנטיליות היא לא בהכרח הנוראה שבמגרעות הספר, ודווקא מהאחרות אני קצת פחות נוח. (:
גם אני חשבתי ש"טימבוקטו" של אוסטר חביב, אפילו מקסים לפרקים (למרות הדלות היחסית בעלילה). |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
לא פראיירים החתולים, אבל הם גם השותף והחבר המושלם.
תודה, סקאוט. |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
רסטוש, סקירה יפה.
את הספר חשבתי כבר מזמן לקרוא. עכשיו בהתלבטות. לגבי אהבתך לחתולים- יפה שאתה אוהב אותם. הם חמודים אבל יש בהם משהו שמרתיע אותי וגורם לי לפח מהם. בעיקר מחתולי רחוב. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני מאשים את היצור הפרוותי ואת כפות הרגליים שלו על שהמשכתי.
תודה על ההמלצה, כרמלה, אחפש אותו. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
זנחתי את הספר בשלב הרבה יותר מוקדם ממך.
חיבבתי מאד את הספר "חייהן של שתי חתולות" / פייר לוטי. (הוצאת נהר). קראת? (יש כמה סקירות באתר, ביניהן שלי). |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני נשברתי בטימבוקטו.
אני שמח שאהבת, אנקה. הפרק הראשון היה הפרק היחיד שנהניתי לקרוא, ואחריו כמה הברקות של ננה החתול. |
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
רסטוש, הרשה לי למחות בקול רם : 'צטערת אבל אני א ה ב ת י את הספר הנ"ל !
הצליח לשבות את לבי הפתי ואפילו בכיתי בקטעים מסוימים.
ולי אין אפילו חתול בבית. רק שתדע. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יאללה, שיהיה, אלכוהול זה גם טוב.
או ש... אולי כדאי שתביא לי ליום האהבה במקום פרחים או אלכוהול, חתול? |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
גם פיצות יש להם במכונות אוטומטיות.
היא ידעה מה היא עושה, פאלפ, אריקווה הזאת. אבל היתה צריכה לעשות את זה טוב יותר. כלבים זה כבר סיפור אחר, הם דורשים יותר מידי תשומת לב ויחס ועושים המון רעש וצריך לנקות אחריהם ולאסוף את הקקי שלהם, לא מתאים לי. אם אי פעם אאמץ אחד זה רק אחרי שאעבור מחוץ לעיר, ואני בספק. תודה רבה פאלפ. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יש מצב שהמחברת התמסטלה
מרוב שהסניפה את הריח של התחתונים המשומשים, שמוכרים במכונות האוטומטיות שם. זו נראית כגרסה יפנית משופרת של "חיים קטנים", שאפילו במצבה העגום עולה עשרות מונים על המקור.
גם אני רוב חיי החזקתי חתולים מתוך אהבה גדולה, הכלב שיש לי עכשיו הוא הראשון. ביקרות שנהניתי לקרוא, ראסטה. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
קשה לי לדמיין אותך לא אוהבת אותו, חני, מחכה לקרוא את הסקירה.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מתכננת לקרוא, אוהב חתולים שכמותך.
הביאו לי כמתנה.וזה עדיין
ממתין לתורו. תודה על הסקירה |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
כדאי מאד, זשלב.
אני לא מאמין בפרחים, הם מתים מהר. בקבוק אלכוהול, לעומת זאת… |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
סיקרנת עם טימבוקטו. קראתי כמה של אוסטר ואת רובם אהבתי.
חח מה השלב הבא? תשלח לי פרחים ליום האהבה? |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מה פתאום נגד. יא איש נחמד שכמותך.
חשפת את התוכנית הגאונית שלי. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
טימבוקטו נהדר, מורי.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אז לא היית ברור, זה נראה כאילו יש לך משהו נגדי
טוב שלא מסתיר, גם אני חשפתי כמה תמונות שלי באתר וסיפרתי דברים אישיים בביקורות. כל הכבוד שאתה לא מסניף, תמשיך כך. לגבי ההתייחסות - נראה לי היה לך חשוב שאתייחס אז אזכרת את שמי, אה? ובכן, התוכנית שלך הצליחה... |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
זשלב, רק הנחמדות.
את החסרונות שלי אני לא מסתיר. כבר שלושה חודשים לא הסנפתי… תודה על ההתייחסות. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אז מה שאתה רומז, ראסטה, זה שהסקירות שאני כותב הן גובלות באינפנטיליות, כתובות לא טוב, יותר מידי נחמדות שבא להקיא, צפויות, לא מקוריות וחסרות מעוף? לא נורא, גם לך יש חסרונות, כפי שמשתקף מתמונתך באתר :-) אבל אל תדאג, אני סולח לך על דבריך הלא נעימים, כנראה שהסנפת איזה משהו...
חוץ מזה, ביקורת טובה, אף על פי שאינני מזדהה עם הרגשתך. הספר מקסים, ודווקא הרגשתי שהוא עדין ולא מנסה בכוח ללחוץ על בלוטות הדמע של הקוראים. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לא אהבתי את טימבוקטו ותודה על האזהרה.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
