ביקורת ספרותית על תמיד היא מאת דורון שנער
ספר לא משהו

---

יש ליוסי גרוס שתי 'עֶדנות' בחייו. כדי להבדיל ביניהן אחת היא 'דין-דין' בעלת עיניים יוצאות דופן והשנייה פשוט 'עדנה השנייה' או יש מי שמכנה אותה 'עדנה-עדי'.
את דין דין הכיר בתנועת הנוער בקיבוץ והאהבה ניצתה בעוז.
יוסי מכונה 'יוּמֶה' - חלום ביפנית, כינוי שהעניקו לו המתנדבים היפנים בקיבוץ בו גדל. שם כמעט התעוור כששרף אורן חדר לעינו.
ליוסי-יומה יש גם חיים כפולים, יקומים מקבילים. חייו הפשוטים בקיבוץ כנער צעיר מאוהב מעל הראש ובבגרותו נשוי ואב לבן ובת. עבודתו העלובה וקשיי הפרנסה. הדירה הסגפנית להחריד, אבדן וצער קשה שידע ומטחי קסאמים מעזה. בחייו המקבילים הוא לוחם מעוטר ומולטי מיליונר נדבן החי בפאר בלונדון שזכה בכספו באופן תמוה ומטורלל למדי. הוא רופא מצטיין בעל כושר איבחון בלתי רגיל הזוכה לכבוד והערכה. החיים אליהם הוא נמלט.
דין דין לא תמיד מאושרת מהשגיו בעולם המקביל.
והוא נע בין המציאויות האלה ובין הזמנים ומדי פעם מופיעים זוחלים דמיוניים המבשרים טוב או רע. איגואנה וסלמנדרה.
ובכל מציאות נוכחות-נפקדות הנשים בחייו, דין-דין ועדנה השנייה ושלוש דורות של נשים מולדביות. האם אולגה, בתה החיילת לונה (סהר) והסבתא. ישנם גם יפתח טוב הלב, אלכסיי החביב בעל המכולת והדירה בה גרים יוסי ומשפחתו המזכירה יותר קופסת נעליים. ותמיד היא שם גם כשרחוקה, דין-דין בעלת עין אחת חומה ואחת ירוקה. היא שם, בעולמות ובזמנים השונים.
יש בספר הקצר משהו המזכיר אגדת ילדות קסומה ועם זאת הזוי למדי. מודה, לא ממש התחברתי.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על תמיד היא