ביקורת ספרותית על The Diary of a Bookseller מאת Shaun Bythell
ספר בסדר

---

פעמים רבות אני מלין כאן באתר על כך, שספרים רבים וטובים לא מתורגמים לעברית לעומת הכמות העצומה של זבל ספרותי, המוצא את דרכו אל מדפי חנויות הספרים. באמת ובתמים, ההיגיון של הוצאות לאור נשגב מבינתי.
הפעם אני רוצה להכיר לכם ספר מיוחד במינו, שתורגם ל-23 שפות וזכה לפופולריות ברחבי העולם. אולם, העובדה שהיצירה הזו, אם אפשר לקרוא לה כך, לא תורגמה לעברית, לא ממש גורמת לי להזיל דמעה.

למעשה מדובר ביומן ערוך, שכתב שון ביית'ל, המחזיק בבעלותו חנות ספרים בעיירה וויגטאון (Wigtown) שבדרום מערב סקוטלנד. החנות מתמחה בספרי יד שנייה, ביניהם פריטי אספנות יקרי ערך . אולם הוא גם מחזיק כותרים חדשים. אחד הפרויקטים שלו נקרא " מועדון הספרים המקריים" , שהמנויים שלו מקבלים בדואר אחת לתקופה כמה ספרים שנבחרו בקפידה על ידי שון ונמצאו על ידו שווים קריאה. ביית'ל מוכר את ספריו גם דרך Amazon, משלוחים ישירים והזמנות טלפוניות. הוא מרבה להשוות את מצב העסקים ב-2001, כשהוא רק קנה את החנות למצב של היום ולהלין על כך. שנואת נפשו העיקרית היא Amazon, שלדעתו גרמה לזילות בעיקר בתחום ספרי האספנות והעלימה את הערך של מומחי ספרים אמתיים. זהו גם כר פורה לקומבינות למיניהן, כשאנשים בכוונה מפרסמים פריטים שלא קיימים במחיר מצחיק, על מנת לחייב סוחרים למכור להם במחיר דומה. הוא אויב מושבע של כל פלטפורמות הספרים האלקטרוניים , דוגמת קינדל.

ביית'ל מנפץ את האשליה שיש לרבים על מה זה להיות בעל חנות ספרים. בהומור, המהול בלא מעט נרגנות, הוא מתאר את ההתנהגות של לקוחותיו, שרבים מהם (ולי יש הרגשה שרובם המכריע) פשוט עולים לו על העצבים. אנשים שמתקשרים ומבלבלים את המוח בטלפון דקות ארוכות בכוונה לקנות לכאורה, שומעים את המחיר (הנמוך מאוד) ואז פשוט כועסים ומאשימים את המוכר בחמדנות. אנשים שזורקים הערות מטומטמות או מסתובבים בחנות שעות עם ילדיהם, כשהזאטוטים גורמים לבלאגן (ועד מדובר בחנות שלא מחזיקה צעצועים), לקוחות שמשגעים את הצוות על ספר בנושא כלשהו ואחרי שמציגים להם מגוון רחב של פריטים, לא קונים כלום בתירוצים הזויים כמו "זה מפורט מדי" או מבקשים הנחה על ספר שמחירו 3 וחצי פאונד. אבל נראה שהוא סולח להם על הכל אם הם משאירים בסוף הביקור סכום נאה בקופה. אגב בכל יום הוא מציין בדיוק כמה כסף נכנס לקופה וכמה לקוחות ביקרו בחנות.

ביית'ל מתחזק זוגיות עם אנה, בחורה יהודייה אמריקאית מצחיקה, שהגיעה לסקוטלנד כתיירת והתאהבה במקום. יש לו עובדת בשם ניקי, המשתייכת לכת עדי יהוה והיא מצטיינת במוזרויות שלה. היא רווקה, שהולכת בבגדים בלויים ומביאה אוכל לעבודה שהיא אוספת בערמת זבל של סופרמרקט מקומי. היא גם מאיימת להתפטר כל יומיים. יש לו עוד כמה עובדים זמניים או קבועים שיש להם סיפור מצחיק ומעניין (בכל אופן המחבר דואג שייראה כך). ביית'ל לוקח חלק בפסטיבלים ספרותיים, המתקיימים באזור זה של סקוטלנד, זו ללא ספק חוויה מפעימה. הוא מתאר הרפתקאות למיניהן שהוא יוצא אליהן, כמו טיולי אופניים, שיט לאיים, אירועים ומקומות שהוא נוסע אליהם לרכוש ספרים ואגב כך אנחנו נחשפים לכל האתרים והפעילויות שיש לאזור להציע.

ביומן הזה מורגשת מין חמימות ביתית, המשתלבת עם אווירה של עיר קטנה, בה כולם מכירים זה את זה. קל להיקשר לאנשים בספר (גם לחתולים) ועם הזמן מתחילים להרגיש גם כחלק "מהמשפחה". גם העבודה הדי קשה של ניהול חנות המחזיקה כ- 100,000 כותרים, יש בה מימד מרתק. ביית'ל מדי פעם חושף אותנו לכל מיני פתקים ומכתבים בחרוזים, המסתתרים בין דפיהם של ספרים עתיקים עוד מהמאה ה-19 שהוא לפעמים מוצא במקרה.

כל זה טוב ויפה. אולם, בשלב מסוים עם כל ההומור והמאמצים שמשקיע המחבר לעניין את הקורא, המונוטוניות, החד – גוניות של שגרת היום – יום מתחיליות לשעמם, יש עוד ועוד מאותו הדבר. היה טוב לדעתי, אם ביית'ל היה הופך את היומן הזה למשהו מעניין יותר, מאשר תיאור יומיומי של התנהלות החנות. בסופו של דבר מדובר בספר מיוחד, אבל זה עדיין לא הופך אותו לשווה מספיק. למי שלא ישתעמם זו יכולה להיות חוויה נחמדה. לדעתי משהו בין שניים לשלושה כוכבים, תלוי בפרספקטיבה.

אגב, ביית'ל בסוף נפרד מאנה וראיתי שהיום יש לו בת זוג חדשה ואפילו תינוק.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על The Diary of a Bookseller