בספרה "קרקס" הצליחה סוף סוף רחל חלפי להביא לנו ספר שכולו שירים מקוריים שלא פורסמו קודם. הספר הוא למעשה אסופת מונולוגים של דמויות שונות בקרקס נודד. החל ממקים הבמה, נערת הגומי, האשה המנוסרת ובעלה, ועד לפרעוש המקפץ ולחיידק שנמצא באוויר הקרקס ואיש לא רואה. אף על פי שלדעתי הספר לא הביא עימו חידושים פילוסופיים גדולים, הוא מהנה וקל לקריאה, ומעין ספר ילדים למבוגרים, שגם ילדים ייהנו ממנו. כמיטב המסורת השירית, רחל חלפי לא שכחה את ה"אני" הדובר, שהוא בעצם היא עצמה, והיא משבצת מטאפורות ודמויים בכל הדמויות והמונולוגים. לטעמי זה חסרון גדול, היות שאישית הייתי שמח לקרוא יותר ספר שהוא ממש מהין הצגת תיאטרון של דמויות המספרות מבלי מטאפורות או דימויים מאולצים, אלה באופן קונקרטי, את חייהם בקרקס. למרות זאת, הקריאה בספר משתווה להליכה לקרקס אמיתי והיא אף חוסכת דלק, דמי כניסה, ונקיפות מצפון על התעללות בבעלי חיים, והוא בין הספרים היותר טובים שלה.













